logo

ענבל שגיב, מתרגמת

עמודים קבועים

בזמן האחרון

נושאים

קולגות

ניהול

אתר במערכת

איזה מין אימא את?

15/01/2017

kindofיצא לאור בתרגומי בהוצאת כנרת ספר המתח “איזה מין אימא את?” מאת פאולה דאלי.
מן הכריכה האחורית:

ומה אם הבת של החברה הכי טובה שלך נעלמת, באשמתך?
זה בדיוק מה שקורה לליסה קליסטו — אישה עסוקה מעל הראש, אם לשלושה — ביום דצמבר קפוא אחד באזור האגמים באנגליה. היא מאבדת ריכוז לרגע אחד, וכל עולמה הופך לסיוט. לוסינדה, בתה בת השלוש־עשרה של חברתה הטובה, נעדרת. עכשיו ליסה שטופת ייסורי מצפון, וכולם מאשימים אותה. היא יוצאת לתקן את המצב.
כשליסה מתחילה לקלף את הטבעות שסביב היעלמותה של לוסינדה, מתברר לה שכפר מגוריה השקט הוא לא מה שחשבה, ואולי גם חבריה הם לא כפי שנראה לכאורה.

לפרטים נוספים ופרק לדוגמה לחצו כאן.

תרגומי יידיש במאה ה- 21 : לבטים ואפיקים חדשים

12/01/2017

15894545_1072379482872972_5175678219737308855_nב-19 בינואר 2017 אשתתף בכנס בבית לייוויק, דב הוז 30 בתל אביב.
נושא הכנס הוא תרגומי יידיש במאה ה- 21 : לבטים ואפיקים חדשים

אני אתייחס בהרצאתי לשיקולי המתרגמת לעברית כאשר הטקסט הלועזי שהיא עובדת עליו כולל מילים או מושגים ביידיש ובעברית. אזכיר גם את הסיפור שלי עם שלום עליכם.

על הכנס:

התפתחותה ההיסטורית של ספרות היידיש קשורה בקשר הדוק לתרגום משפות אירופאיות שונות של יצירות מופת מהספרות העולמית (גרמנית, צרפתית, אנגלית, רוסית ועוד). סופרי היידיש וקהל הקוראים שלהם היו צמאים לספרות איכותית, הן לשם הנאה הן לשם פיתוח מודעות קוסמופוליטית רחבה. התרגום ליידיש משפות שונות ספקו צרכים אלו ואתגרו את הסופרים ליצור ספרות ברמה אירופאית ובד בבד בעלת מאפיינים יהודיים ייחודיים.
אנו נמצאים כיום בצומת חדשה. למרות שלעתים נראה שהיצירה ביידיש מגיעה לסוף דרכה, בארצות שונות (בעיקר בישראל, אירופה וארה”ב) נכנסים לתמונה דורות חדשים של יוצרים ב”מאַמע לשון”. כמו כן עולה בהתמדה הפעילות של תרגום מיידיש לאנגלית, לעברית ולשפות נוספות.
בהקשר זה יש להזכיר את מאות ואלפי הסטודנטים שנחשפו ליידיש בשנים האחרונות. חלקם רואים בתרגום לאנגלית ייעוד ומקור פרנסה. בנוסף, יש להתייחס להיבטים התאורטיים של אמנות התרגום. נושא זה יעלה בחלק ניכר מהרצאות הדוברים.
בית לייוויק שמח לארח כנס זה אשר היוצר גשרים בין אנשים, ספרויות ותרבויות, ומאחל הצלחה לכל הדוברים ולקהל.

להמשך הקטע →

שירת השדרות

11/01/2017

spinסדנת הכתיבה “שנה חדשה – סיפור חדש” פרסמה בפייסבוק קריאה ליצירת שירים משמות ספרים, כפי שהם מופיעים על שדרת הספר.

מיד התלהבתי ואימצתי את הרעיון של המתרגמת יעל אכמון להשתמש רק בספרים שתרגמתי.

התוצאה שלי היא אולי מחזה מוסר, יותר מאשר שיר, ובכל מקרה הסיום הוא משהו שאפשר לשאוף אליו:

הרצחת וגם ירשת, קיסר?
מי ינהל את הממלכה?
הנשים החכמות של הוואנה –
לילי וייט, קתרין מארגון, שומרת הדרקונים, ורוניקה.
חוקים פשוטים:
אהבה וידידות, רציונליות, הוגנות, אושר.
לישון בלי לבכות

פחות משעתיים

08/01/2017

twoיצא לאור בתרגומי “פחות משעתיים” מאת אד סיזר.
מן הכריכה האחורית:

לרוץ 42.195 קילומטר בפחות משעתיים. זהו כיבוש האוורסט של עולם הריצה, מאמץ אדיר שפעם חשבו כי הגוף האנושי אינו מסוגל לו, אבל היום כבר אפשר לראות את הפסגה. מרתון בפחות משעתיים יצריך שילוב מדהים של מהירות, עוצמה מנטלית וסבולת. הראשון שיעשה זאת הוא זה שיפגין סבולת גדולה יותר, תעוזה רבה יותר, תכנון קפדני יותר וגם יהיה בר־מזל יותר מכל מי שרץ מרתון לפניו. מי זה יהיה? בספר מרתק זה לוקח אותנו העיתונאי אד סיזר למסע אל צמרת המרתון העולמית ועורך לנו היכרות עם כמה מהרצים המוכשרים ביותר בענף. באמצעות סיפוריהם של טיפוסים מיוחדים כמו ג’ופרי מוטאי הקנייתי, הניצב במרכז העלילה, מתאר סיזר את ההיסטוריה של המרתון ואת המדע, הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה שכרוכים בריצה מהירה כל כך למרחק גדול כל כך. הוא גם מגלה לנו מנין נובע כוח המשיכה האדיר של המרוץ הפופולרי כל כך, והאכזרי מכול, ומדוע מוכנים רצי המרתון, חובבנים ומקצוענים כאחד, להעמיד את גבולות היכולת שלהם במבחן כה קיצוני. פחות משעתיים הוא ספר על ענף ספורט מרהיב שרק בודדים מבינים אותו באמת. הוא סוקר את הענף מקצה ועד קצה: מהמרוצים המפורסמים המגלגלים סכומי עתק בארצות הברית ובאירופה ועד לכפרים הנידחים ביותר בקניה. זהו ספר על כישרון, אומץ לב ועל הסירוב להרים ידיים. זהו ספר על ריצה ועל הרבה יותר מריצה. זוהי דרמה אנושית מאין כמותה.

בפוסטים קודמים כתבתי על המרת מידות, שמילאה תפקיד חשוב בתרגום הספר הזה, העמוס בנתונים מספריים על מרחקים ומהירויות: “המידות הטובות“, “מידה כנגד מידה“.

לחצו כאן לפרטים נוספים ופרק לדוגמה.

הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות – הרצאה בכנס אגודת המתרגמים

05/01/2017

bannerאני שמחה להזמין להרצאתי על תרגום מדע בדיוני ופנטזיה לעברית במסגרת הכינוס השנתי של אגודת המתרגמים בישראל.
הכנס ייערך השנה בבית ציוני אמריקה בתל אביב, בתאריכים 13-15 בפברואר.

ההרשמה המינימלית היא ליום הרצאות. אם תבואו ליום שלי תוכלו לשמוע, בין השאר:
את יעל סלע על הלוקליזציה של גוגל בעברית, את אינגה מיכאלי על הצד העסיסי בעבודת המתרגם, על תרגום ספרות עברית לקוראים האמריקנים ועל תרגום שרלוק הולמס לערבית, ולסיום את עמוס עוז.

תקציר ההרצאה שלי:
הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות: תרגום מדע בדיוני ופנטסיה לעברית

לתרגום של יצירות מדע בדיוני ופנטסיה לעברית יש היבטים מיוחדים, הן בשל מאפייני הז’אנר והן בשל אופיה של השפה העברית בת ימינו. ההרצאה תציג סקירה קצרה של תולדות המדע הבידיוני בעברית, ממרכבת האש של אליהו הנביא ועד לטוויטים מד”ביים עדכניים. בהמשך נבחן כמה בעיות מיוחדות בתהליך התרגום: מגוון תחומי הדעת, שמירה על אחידות לאורך סדרות, אינטרטקסטואליות וציטוטים, מילים ואף שפות מומצאות.

מרובודביקים ופגרטיקים עד כוונוע, מספינות אוויר עד לבני פיות, תרגום מדע בדיוני ופנטסיה מחייב רוחב אופקים ויצירתיות רבה של המתרגמת, הפועלת מול קהל קוראים נלהב ומעורב.

כל הפרטים והרישום באתר הכנס השנתי של אגודת המתרגמים בישראל

מי המציא את התחתונים?

01/01/2017

686f1a2ef644c36b1ea8da0fff332ce7יש כמה בדיחות שכל ילד מכיר:
– איך אומרים נהג ביפנית? אישימוטו.
– מי המציאה את החזייה? קרלה בציצי.
וכן הלאה*.

בספר “להתאהב בגרייס” מאת קריסטל סאתרלנד שיצא עכשיו לאור בתרגומי עובדים הגיבורים על עיתון התיכון. הם מחליטים שעליהם להשתמש בשמות-עט ואז נחה עליהם רוח שטות והם משתעשעים בגסויות. העניין הוא שהם לא רוצים להכעיס יותר מדי את המורה האחראי עליהם.
באנגלית, הם חושבים על השם Randy Nips (שמשמעותו, פחות או יותר, “פטמות לוהטות”), ואז משנים קצת, לשם Randy Knupps שנכתב אחרת, אבל נשמע דומה. הם גם מוסיפים שמות לשאר הצוות.

ומה אמורה לעשות המתרגמת עם העניין? ודאי שלא להכניס הערת שוליים עם הסבר ארוך כמו הפוסט הזה. צריך שמות שיתנו משחק מילים, קצת גס אבל די ילדותי. והם צריכים להתקבל בטבעיות בספר שמתרחש בארצות הברית, כך שהם לא יכולים להיות ישראליים מדי.

הפתרון שאליו הגעתי, אחרי כמה התלבטויות בעזרת חברים, היה זה:

…התחלתי לכתוב את המאמר הראשון שלי בשם קרלו פֶּפִּינוֹ (שכנעתי את גרייס לרדת מ”קרלו בַּפִּינו”, שהמורה היה קולט מיד, למרות שהוא די תמים). והיא אמרה, “גם אני רוצה להיכנס לקטע הזה של שמות עט. אולי זה יכול להיות עסק משפחתי? אני אהיה מרלה פפינו, אשתך הפפינית, ולולה יכולה להיות שירלי פפינו, הבת הפפינית שלנו.” …

בתור בונוס, השם “מרלה” מתווסף לכמה התייחסויות אחרות שיש בספר ל”מועדון קרב”, שמרלה היא הדמות הנשית היחידה בו.

* סוס נכנס למסעדה ומבקש כוס קולה. המלצר שואל: “עם קש?” והסוס אומר, “כן! הרבה קש!”

להתאהב בגרייס

28/12/2016

graceיצא לאור בתרגומי בהוצאת “הכורסא” הספר
“להתאהב בגרייס” מאת קריסטל סאתרלנד, המיועד לנוער ולמבוגרים גם יחד. סיפור שובה לב ולפעמים גם שובר לב:

הנרי פייג’ מעולם לא היה מאוהב. הוא אמנם מחשיב את עצמו רומנטיקן חסר תקנה, אבל אהבה מהסוג המטלטל שמדיר שינה ומנטרל תיאבון טרם נקרתה בדרכו. עד שהגיעה גרייס.

גרייס לא נראית כמו נערת החלומות שהנרי דמיין לעצמו – היא נתמכת במקל הליכה, לובשת בגדים של בנים, ונדמה שהיא מתרחצת לעיתים נדירות בלבד. אך כשהנרי נבחר לערוך את עיתון בית הספר יחד עם גרייס, הוא מגלה שהוא מתאהב בה במהירות.

אולם “להתאהב בגרייס” הוא אינו סיפור אהבה אופייני של נער הפוגש בנערה. ספר הביכורים המבריק של קריסטל סאתרלנד מלא במידה שווה בשנינות ובשברון לב, והוא תזכורת בעלת עוצמה לאושר המריר-מתוק של אהבה ראשונה.

קריסטל סאתרלנד נולדה באוסטרליה, ארץ הקיץ הנצחי. היא עבדה כעיתונאית באמסטרדם ובהונג קונג. אין לה ילדים ולא חיות מחמד אבל היא נוהגת לכנות את החפצים שלה בשמות. בהולנד היו לה אופניים שנקראו קים קרדשיאן, ודינוזאור מתנפח בשם הרברט. להתאהב בגרייס הוא ספרה הראשון.

ערכה את התרגום: אורלי מזור-יובל

הפנים הרבות של האובדן והשכול

11/11/2016

shimshon_rubin-270x396
לאחרונה יצא לאור הספר “הפנים הרבות של האובדן והשכול: תיאוריה וטיפול” מאת שמשון רובין, רות מלקינסון ואליעזר ויצטום. אני תרגמתי חלקים מהספר, וחלקים אחרים ממנו נכתבו במיוחד עבור המהדורה העברית. היה מעניין במיוחד לתרגם מאנגלית תיאורים המתייחסים למטופלים ישראלים, ולדאוג לכך שהטקסט ייקרא כאילו נכתב בארץ במקור.

על הספר:

אין אדם שאהבה, קשר ויחסים עם אחרים זרים לו. אין אדם שלא חווה או יחווה אובדן, מוות ואבל במהלך חייו.
ספר זה מוקדש כולו לנושא אובדן בעקבות מוות והשכול הבא בעקבותיו.
בספר יש התייחסות תיאורטית, מחקרית ומעשית להיבטים רבים ומגוונים של תחום זה, עם העמקה בהיבטים היישומיים של התערבות טיפולית. המחברים, אנשי מקצוע מנוסים בעצמם, ביקשו לכתוב ספר שיהיה מעניין, אינפורמטיבי ומועיל לשורה רחבה של מטפלים ולקוראים המעוניינים להבין תחום זה לעומק.
הספר מיועד לקורא הישראלי, והוא בוחן ודן בנושאים רבים הקשורים למציאות הישראלית הרב־תרבותית. הוא בנוי מחמישה שערים: א) הבחירה בחיים אחרי אובדן; ב) המודל הדו־מסלולי לאובדן ושכול: להמשיך את הקשרים ולהמשיך בחיים; ג) שילוב של גישות טיפוליות שונות עם תובנות של המודל הדו־מסלולי לאובדן ושכול; ד) אובדן ואבל בישראל; ה) תרבות, חברה, אתגרים קליניים בישראל ובעולם.
זהו ספר מקיף ועדכני לכל מי שהתחום מעניין אותו.
פרופ’ שמשון רובין הוא פרופסור מן המניין לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת חיפה, ראש המרכז הבינלאומי לחקר אובדן, שכול וחוסן נפשי, וראש התכנית ללימודי תעודה בפסיכותרפיה.
ד”ר רות מלקינסון היא עובדת סוציאלית קלינית, המייסדת והמנהלת של המרכז הישראלי לטיפול רציונלי אמוטיבי התנהגותי, ומרכזת תחום ההכשרה במרכז הבינלאומי לחקר אובדן, שכול וחוסן נפשי באוניברסיטת חיפה.
פרופ’ אליעזר ויצטום הוא פרופסור מן המניין בחטיבה לפסיכיאטריה בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון בנגב ומנהל בית ספר לפסיכותרפיה במרכז לבריאות הנפש באר שבע.

מה תלבשי למסע בזמן – שמלת ואן דייק

30/10/2016

25
בכנס אייקון שנערך בסוכות הרציתי על עיצוב התלבושות בסדרת הטלוויזיה “זרה”, המבוססת על ספרי “נוכריה” מאת דיאנה גבלדון. הזמן היה קצר ולכן הבטחתי לכתוב כאן בפירוט על אחת השמלות, שלא הספקתי לדון בה בהרצאה.

מעצבת התלבושות של סדרת הטלוויזיה, טרי דרסבך, הסתמכה בין השאר על ציורים מן המאה ה-18 ליצירת השמלות המפוארות שנלבשות בפריז של לואי ה-15.

אחת מהן נעשתה לפי דגם מוכר באמנות, המכונה “שמלת ואן דייק”, על שם הצייר הפלמי בן המאה ה-17. אנתוני ואן דייק צייר פורטרטים רבים של נשים בסגנון שמלה מסוים. כפי שניתן לקרוא כאן, מאפייניה העיקרים הם: צבעי שחור-לבן, שימוש בבדי סאטן חלקים , שרוולים נפוחים (לפעמים עם חריצים) קשורים בסרטים, תחרה במחשוף ובחפתים, תכשיטים המקשטים את השמלה בצורה אי-סימטרית.
הנה שניים מציוריו של ואן דייק (לחצו על כל תמונה כדי להגדילה):
25_vandyck-henrietta-of-lorraine-163425_anna-wakeavd
ציורים נוספים שלו אפשר לראות בין השאר כאן.
להמשך הקטע →

מבט אקדמי על הפאנדום

26/10/2016

בכנס אייקון 2016 – משחקים שנערך בשבוע שעבר השתתפתי בפאנל שבו הצגנו עבודות אקדמיות שנכתבו על המדע הבדיוני בישראל וקהילות החובבים.

מנחה הפאנל היה אהוד מימון, עורך אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה ועורך האסופה “היֹה יהיה”. האירוע התקיים כחלק מרצועת 20 שנה לאגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה ואייקון ה-20.

אתם מוזמנים לקרוא את העבודות שעליהן דיברנו בשלמותן בקישורים הבאים:

עבודת התזה שלי, “מדע בדיוני בישראל“.

הילה אלוני: מנהלת תקשורת שיווקית וגיקית, חקרה את הפקת ההקרנות הפעילות הקהילתיות של המחזמר של באפי כמקרה מבחן להתגבשות קהילת חובבי מד”ב ופנטזיה.

נעמי כרמי: מנהלת דיגיטל, מחברת העבודה האקדמית “חובבי מד”ב ופנטסיה בישראל – בתוך הרשת ומחוצה לה“.

ד”ר ליאור גלרנטר: חוקר חובבים בדימוס. כתב את עבודת התזה שלו על קהילת החובבים בישראל.

בתמונה – חבורה אחרת שבה השתתפתי באייקון, תחפושת קבוצתית בנושא “גאווה ודעה קדומה וזומבים

20161019_113448

אייקון 2016 – משחקים

18/09/2016

icon20162פסטיבל אייקון ייערך השנה בתאריכים 18-20 באוקטובר בסינטמטק תל אביב ומתחם אשכול הפיס הסמוך אליו.

אני משתתפת בשלושה אירועים:

ביום רביעי 19.10 בשעה 10:00 בבוקר – הרצאות פופ-אפ לנוער (אירוע חינם) – אוסף הרצאות קצרות בנושאים מגוונים. אני אדבר על המרת מידות בתרגום.

ביום רביעי 19.10 בשעה 20:00 פאנל “מבט אקדמי על הפאנדום” – אני אדבר על עבודת התזה שלי, “מדע בדיוני בישראל“.

ביום חמישי 20.10 בשעה 13:00 ההרצאה “מה תלבשי למסע בזמן” – פרטים כאן.

בלחיצה על הקישור תגיעו לתוכניה, ושם יש הסבר לרכישת כרטיסים.

החללית האדומה

10/09/2016

Pulp-O-Mizer_Cover_Image
בגיליון המיוחד של כתב העת “הממד העשירי” שיצא לאור לכבוד יום הולדתה העשרים של אגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה התפרסם מאמר שכתבתי עם נבט טחנאי. תודה לרמי שלהבת, שערך, שיפר וגם הרשה לי לפרסם את המאמר כאן, בנוסף על כתב העת.

*

הווסת והמחזור החודשי הנשי הם תופעה טבעית שמודחקת כמעט בכל תחומי התרבות. אפילו בפרסומות שאמורות למכור מוצרי היגיינה לנשים מציגים את הווסת כמים כחולים. דיבור על הדם החודשי נחשב “מלוכלך” ו”לא מהוגן”, וקשר שתיקה, בושה ומבוכה אפף עד לאחרונה את הנושא אפילו בשיח בין נשים לבין עצמן.
אין פלא לכן שגם במדע הבדיוני ובפנטזיה אין כמעט אזכורים של הנושא. ההתעלמות נמשכת מאז ראשית ימי הז’אנר, שמלכתחילה כיוון את עצמו לנערים ועסק בטכנולוגיה ומדעים מדויקים – נושאים שנחשבו “מחוץ לתחום” לנשים. כאשר אין כמעט סופרות, קיום הקוראות מוכחש ולדמויות של נשים יש פונקציה מוגבלת, לא יכול להיות עיסוק בווסת.
ובכל זאת, פה ושם הנושא מופיע, ובדרכים מגוונות במפתיע. במאמר נציג כמה מייצוגי הווסת והמחזור חודשי בספרות הז’אנר ונבחן איך השתנה והתפתח העיסוק בהם לאורך השנים. ננסה להעלות השערות באשר לסיבות שהביאו לייצוג זה או אחר של המחזור בכל יצירה, בהתאם לשינויים שחלו בהלך הרוח ובשיח החברתי לגבי נשים ונשיות. נראה שככל שרבו הנשים שכתבו מדע בדיוני ופנטזיה, וככל שגברה הפתיחות לנושא בחברה, נפתחה האפשרות גם לערער את הטאבו שהיה על הנושאים הללו ולפתוח אותם לדיון.
להמשך הקטע →

מה תלבשי למסע בזמן?

01/09/2016

22-001לקראת כנס אייקון שייערך בסוכות אני מכינה הרצאה ומצגת של התלבושות המרהיבות מסדרת הטלוויזיה “זרה” על פי הספר “נוכרייה” מאת דיאנה גבלדון.

איך תתלבש אישה מודרנית אם תחזור בזמן? מי מאיתנו לא חשבה על כך בעצמה? בסדרת המסע בזמן “נוכריה” עוברת קלייר, אחות קרבית בריטית במלחמת העולם השנייה, לעולם המסוכן לא פחות של סקוטלנד במאה ה-18. נבחן את השמלות והקילטים שגיבורינו לובשים, מטירות סקוטלנד ועד לחצרו של לואי מלך צרפת, ונדון במשמעות שלהם.

ההרצאה מתאימה למי שקראו את הספרים וראו את התוכנית בטלוויזיה, וגם למי שלא.

כדי להכין אותה הסתמכתי על שלל מקורות, שחלקם מובאים בהמשך לטובת המתעניינים בנושא: להמשך הקטע →

אוסטן, אוסטן, אאוטלנדר

22/07/2016

LoveandFriendship1היום בשעה חמש תשודר בגלי צה”ל התוכנית “ספרים, רבותי, ספרים” שתקדיש פינה לג’יין אוסטן, לכבוד יום השנה ה-199 לפטירתה, שחל השבוע. שי סנדיק יתארח בתוכנית וציפי גון-גרוס תקריא קטע מתוך “ליידי סוזן” בתרגומי.
בנוסף, במוסף “הארץ” יש כתבה מרתקת מאת נעה מנהיים על גלגוליו השונים של רומן המכתבים לאורך השנים, כולל אזכור של “ליידי סוזן”, הכתוב בסוגה זאת (הידעתם שגם “תבונה ורגישות” נכתב מלכתחילה כרומן מכתבים? אוסטן שינתה את צורתו בהמשך, ורק אז הוציאה אותו לאור).
המתעניינים בסרט “אהבה וידידות” על פי “ליידי סוזן” מוזמנים לקרוא כתבה המתמקדת בתלבושות הסרט ולראות את הכוכבת, קייט בקינסייל, מפרשנת בשנינות כללי נימוסין של המאה השמונה-עשרה.

אפרופו תלבושות מן המאה השמונה-עשרה, כנראה שהעניין שלי בסדרת הספרים והסרטים “נוכרייה“, כבר נודע ברבים

אומברטו אקו על תבניות הסיפר בספרי ג’יימס בונד

20/07/2016

IMG_1003-001מותו של אומברטו אקו החזיר אותי למאמר שלו שקראתי במסגרת לימודי מחקר התרבות (בין השאר, לצורך העבודה שכתבתי על ספרי פטריק קים).
בזמנו קראתי את התרגום לעברית: “תבניות הסיפר ברומאנים של ג’יימס בונד ליאן פלמינג” כפי שהופיע בכתב העת הספרות 18-19, דצמבר 1974.
הפעם קראתי נוסח באנגלית של המאמר, שאולי אינו זהה לחלוטין, אבל עיקר הדברים שזכרתי נמצא בו. ציטוטים שאביא הם תרגום חופשי שלי מן האנגלית.
עניין ראשון, משמעותי, הוא נושא המאמר. אקו, איש האשכולות המוערך, פרופסור לסמיוטיקה, מנתח בהעמקה סדרת ספרים (המאמר לא מתייחס לסרטים) ששייכת במובהק לתרבות הפופולארית. והוא עושה את זה עם ציטוטים מהספרים ומתוך התייחסויות רבות למקורות שונים, בכל הטווח שבין הקאנון לאזוטריה. זה עיסוק חריג באקדמיה של שנות השבעים. להמשך הקטע →