לפני חמש שנים כמעט, כשהתחלתי לכתוב באתר בצורתו הנוכחית, העליתי כאן דוגמת תרגום שלי לספרו של יו לורי, The Gunseller. המלצתי לתרגם את הספר , רצוי בעזרתי.
ובכן, סוף סוף יצא לאור בעברית בהוצאת עם עובד “מכירת חיסול” מאת יו לורי. המתרגמת המוכשרת היא יעל אכמון ובאתר ההוצאה מצוין גם שעורך התרגום הוא אסף אשרי.
אני חוזרת על המלצתי על הספר.

מתוך הכריכה האחורית:

“תומאס לאנג הוא חייל בדימוס בשירות הוד מלכותה וג’נטלמן אנגלי. הוא מועסק לסירוגין כמאבטח אישים, שומר ראש לאנשי עסקים ויועץ ביטחוני למרבה במחיר. רוב הזמן הוא מובטל כרוני ועצלן רומנטי. כשמציעים לו לחסל תעשיין אמריקני הוא מגלה כי התכונות הדומיננטיות שלו בעוכריו. לאנג מסרב לחוזה הנדיב מצד אחד ומתאהב בבתו של יעד החיסול מצד אחר. מכאן ואילך הוא נקלע למסכת שקרים וסודות, לריגול בין-לאומי ותעשייתי, לארגון טרור עם קהל יעד ממוקד ולאחורי הקלעים של עולם סוחרי הנשק.
בסגנון קולח, שנון ומשעשע נחשף לפנינו רומן ריגול ששוזר את יכולתו הקומית של המחבר עם הגיבור שהוא מחווה מודעת לג`יימס בונד ולז`אנר הסוכן החשאי. פרצי צחוק ודפדוף מהיר ובלתי נשלט הם רק כמה מתופעות הלוואי של קריאת הספר, שכיאה למחברו מאבחן את טבע האדם, חובק אותו ולועג לו בווירטואוזיות של פסנתרן ג’ז, בחן מתפרץ של רוכב אופנוע ובתזמון של שחקן תאטרון שייקספירי.”

לאחרונה חזרתי לתחביב ישן שלי: תפירה. בגלגול הקודם למדתי לתפור בעזרת חוברות בורדה ונויה-מודה כתובות גרמנית לא מובנת. תפירה התקבעה אצלי בדימוי מיושן קצת. אבל אז עשיתי חיפוש קצר באינטרנט, ועולם חדש ומופלא נפתח.

גיליתי שיש המון תופרות, ודווקא לא כולן מורמוניות! נהפוך הוא, בראשן צועדת בעוז אחת הנשים המגניבות ביותר ביקום. ארין מק’קין היא לקסיקוגרפית, מייסדת המילון המקוון המעולה Wordnik ובעלת הבלוג “שמלה ביום” שבו היא מתעדת את השמלות שהיא תופרת ולובשת, כולל שמלות מבדים בדוגמאות טטריס ותשבצים.

כבר בהתחלה נתקלתי בהבדל בין תרבויות: הופתעתי לגלות שהתופרות האמריקניות נוהגות לחבר את חלקי הבד השונים לפני התפירה בסיכות התקועות בניצב לכיוון התפר (כמו למשל בתמונה הזאת), ולא לאורך קו התפר העתידי, כפי שלמדתי אני. השיטה הזאת מאפשרת לתפור ברצף, מבלי לעצור כל רגע כדי להוציא את הסיכה שאליה מגיעים. מבריק!
אני רואה דמיון מסוים בין תפירה לבין תרגום, כסוגים שונים של פרשנות. כשאני מלמדת סדנאות תרגום תמיד מפליא לראות איך כל אחד מהתלמידים מביא וריאציה משלו לנוסח המקורי. נדיר למצוא שני משפטים זהים בקבוצה. והנה, הדרכה אחת לתפירת ארנק הניבה עד כה למעלה מ-1700 צילומים של תרגומים שונים ומשונים לתיקים תפורים בשלל שילובים.

זאת אמנם לא הסיבה המקורית וגם לא העיקרית, אבל חלק מההנאה שלי מהתפירה נובע מטעמי איכות הסביבה, קיימות וחסכון. אני תופרת תיקים משאריות בדים ומבגדים וחפצים שכבר אין בהם שימוש. זוג מכנסיים שהיו עלולים להיזרק לפח הוא חומר גלם לכמה תיקים מוצלחים במיוחד. גיליתי שדווקא המגבלה של שימוש בחומרים קיימים מעוררת אצלי את היצירתיות בשילובים שלא הייתי חושבת עליהם אחרת. התוצאה היא מתנות שכיף לי לתת לחברים, יותר מחפץ קנוי עם פתק החלפה.

בפעם הבאה: על היבטים לשוניים של מלאכת התפירה.

כנס אגודת המתרגמים מתקיים גם השנה במלון קראון פלאזה בירושלים, בתאריכים 13-15 בפברואר. אני משתתפת בכנס כבר שנים והוא תמיד מעניין ומהנה מאוד, ומהווה הזדמנות מצויינת לפגוש עמיתים וחברים.
השנה אני גם מציגה בכנס. ביום שני, הוא יום הסדנאות, ילמד שחר פלד את הצד הטכני של בניית אתר ואחריו יעל סלע-שפירו ואני נחלוק עצות למילוי האתר בתוכן משובח. ביום שלישי אשתתף במסלול “קריאות דו-לשוניות” ואקריא קטע מהספר “החיים הסודיים של אמא ללא הפסקה” מאת פיונה ניל, שתרגמתי עבור הוצאת אריה ניר.
פרטים נוספים על הכנס אפשר לקרוא אצל יעל או ישירות בתוכניה. רישום לכנס כאן.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה “סוגיות מפתח בתיאוריית המדיה” מאת דן לאפי, הנלמד במסגרת הקורס “מבוא לתקשורת המונים”.

הספר מעניין מאוד, ומאפשר טעימה משלל תיאוריות בתחום התקשורת והשפעותיה. במהלך התרגום נהניתי להיפגש עם מכרים ותיקים מתקופת לימודי שלי באוניברסיטה.

למשל, בפרק 6, “פמיניזמים” ומגדר, ג’ניס ראדווי שמחקרה על האופן שבו קוראות מפענחות רומנים רומנטיים ומשתמשות בהם שימש אותי בכתיבת התזה שלי על מדע בדיוני בישראל.

חובבי המדע הבדיוני נזכרים בספר בדיון במפקיעים של טקסטים ובתרבות מעריצים, המומחש באיור שחור-לבן של מר ספוק.

העורכת שלומית עוזיאל כתבה מאמר מעורר מחשבה על הערות שוליים בתרגומים,שבעקבותיו התעורר דיון מעניין בין מתרגמים ועורכים אחרים.

עידית נבו כתבה מדריך מעשי מקיף לעורכים מתחילים, הנוגע בשאלות האם כדאי ללמוד עריכה, איך למצוא עבודה ומה לעשות כשמשיגים אותה (ואפילו כמה משלמים עליה), ועוד.

דנה זייברט זכתה לערוך את המהדורה החדשה של סדרת “האסופית” מאת לוסי מוד מונטגומרי והיא מספרת על עבודתה ומרכזת קישורים לביקורות וכתבות. בפוסט אחר היא מספרת על עריכת המהדורה החדשה של “בת מונטסומה“.

ראיון מקיף ומעמיק עם גילי בר-הלל על עבודתה כמתרגמת וכעורכת ספרי נוער. בראיון (באנגלית) היא דנה במלאכת התרגום, באתגרים ובהתלבטויות בתרגום ספרות בכלל וספרות פנטזיה בפרט, ובשיקולים לבחירת ספרים לתרגום לעברית.

לפי מאמר בגארדיאן “2011 היא שנת המתרגם“: גם יום הולדת 400 לתרגום הקאנוני של התנ”ך לאנגלית וגם שנת פריחה לספרות מתורגמת ברחבי העולם, החל מ”נערה עם קעקוע דרקון” ועד ל”-1Q84 . למזלנו, מתרגמי הספרות, התרגום הממוחשב עדיין לא בשל להחליף אותנו.

כתבה של האקונומיסט בוחנת את שאלת ההבדלים בין שפות, בהתאם להבחנתו של הבלשן רומאן יאקובסון, כי שפות נבדלות במה שהן חייבות להביע. דווקא המילים המעורפלות, נטען שם, קשות יותר לתרגום מאשר אותן מילים ספציפיות שאוהבים להביא כדוגמה (נניח, אחד מעשרות סוגי שלג).

הלכה לעולמה (או אולי, עברה ל”ביניים”) הסופרת אן מקאפרי, שכתבה את סדרת “הדרקונים של פרן” ועוד ספרים רבים.
ב”מעוף הדרקון” בגרסתו הראשונה בעברית נתקלתי בגיל די צעיר. אני זוכרת בדיוק את המדף שבו היה בספריה. עולמם של רוכבי הדרקונים האמיצים, ובראשם המנהיגה הנועזת לסה, הקסים אותי.
שנים לאחר מכן המשכתי לקרוא את שאר ספרי הסדרה באנגלית, וקפצתי משמחה כשהוצאת “אופוס” הוציאה לאור בעברית את הטרילוגיה הראשונה ונפלה לידי הזכות לתרגם מן הסדרה בעצמי (ובשיתוף פעולה עם חברתי יעל סלע-שפירו).
למקאפרי היה תפקיד מרכזי בפריצת דרך לנשים במדע הבדיוני, הן כסופרות והן כגיבורות, כפי שמציינת גם הסופרת המצוינת לואיס מקמסטר בוז’ולד בהספד שכתבה עליה.
בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, כאשר התפרסמו לראשונה ספרי פרן, הם היו חלוצים בהצגת נשים מוכשרות הפועלות ומניעות את העלילה בז’אנר שהיה אז גברי מאוד. הגיבורות המשובחות של מקאפרי, וכן, גם הרומנטיקה המשולבת בעלילות, עזרו לקרב קוראות לעולם המדע הבדיוני.
בנוסף, ואולי במקביל, מקאפרי חצתה את הגבולות בין פנטזיה למדע בדיוני “קשה”. כוכב הלכת פרן מתחיל את הסדרה כעולם פיאודלי בנוסח ימי הביניים והופך בספרים הבאים לעולם מתקדם טכנולוגית, כולל מחשבים, חלליות והנדסה גנטית. ההתפתחות הזאת גורמת כמובן מאליו גם להתקדמות הנאורוּת בחברה.
בעברית יצאו לאור מספריה, כאמור, הטרילוגיה הראשונה של רוכבי הדרקונים של פרן: “מעוף הדרקון”, “מסע הדרקון”, “הדרקון הלבן”, וכן “שירת הגבישים” ו”הספינה המזמרת”.

הופיע בתרגומי “באפי ציידת הערפדים והסכסוך הישראלי-פלסטיני”, ספר המכיל יצירות אמנות וטקסט של הרצאה מאת ג’ניפר בר-לב:

השתמשתי בסדרת הציורים שלי שכותרתה: “Include Me Out” – דיוקנאות של לא-יהודים בתוך מסגרות עשויות ממגיני דויד – יחד עם מאמרים מתוך Slayage – כתב העת של “האגודה לחקר ווידון”, בנסיון לחשוף תבניות הקיימות ביסוד הסכסוך והן בדרך כלל סמויות, מודחקות או כאלה ש”לא יעלו על הדעת”.

הספר כולל את הטקסט המקורי באנגלית, תרגום לערבית של שרבל עבוד ותרגום שלי לעברית, וכמובן את היצירות.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת גרף “מפת העולם הבלתי נראה” מאת טאש אוו.
מתוך הכריכה האחורית:

שני אחים יתומים שהופרדו בילדותם מחפשים זה את זה כשברקע גועשת מדינת ענק המבקשת עצמאות. כל אחד אומץ על ידי משפחה אחרת וזכה לחיים שונים מאלה של אחיו: יוהן אומץ על ידי זוג עשיר ממלזיה ועבר להתגורר בעיר הגדולה קואלה לומפור. אדם אומץ על ידי קארל – צייר הולנדי המתגורר בעיירת חוף אינדונזית פשוטה. אולם ככל שהם מתבגרים עולים ומציפים אותם הגעגועים זה לזה… רומן רחב יריעה שמצליח ללכוד את הזעזועים העוברים על מדינה גדולה ערב מלחמת אזרחים…

הפעם בחרתי להציג, נוסף על עטיפת הספר בעברית שעיצב אמרי זרטל, כמה מן העטיפות שזכה להן הספר בחו”ל. מעניין לראות את סקאלות הצבעים השונות. מעניין גם לציין שזרטל הוא היחיד שבחר להציב על העטיפה את שני הילדים, ולא רק אחד מהם, תמונת נוף או מפה.

ראיון עם טאש אוו על הספר.

ובמילים אחרות: ספרו המונומנטלי של דגלס הופשטטר, “גֶדל, אֶשר, באך“, רואה אור בעברית, בהוצאת דביר. תרגמו אותו לעברית טל כהן וירדן ניר־בוכבינדר, שהחלו את העבודה על תרגום הספר לפני 16 שנה.
הם בישרו על הופעת הספר באתר האייל הקורא וזכו כמובן לשפע שבחים והתפעלויות. אני חושבת שהם גם יזכו מיום זה והלאה, בשתי ידיים קשורות מאחורי הגב, בכל תחרות תלונות של מתרגמים על הספר הבלתי אפשרי שנפל בחלקם.

“הספר עוסק במשפטי האי־שלמות של קורט גדל, בציוריו של מאוריץ קורנליוס אשר, במוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך, בתהליכים הגנטיים בתא החי, ונוגע בעוד מבחר רחב של נושאים. בין כולם מקשר נושא האזכור העצמי (דוגמת פרדוקס אפימנידס: “משפט זה הוא שקר”), ו”הלולאה המוזרה” (או “מדרג סבוך”) שעשויים להיווצר בגללו. כל אלו מגיעים לבסוף לדיון בשאלת מהות התודעה האנושית, והיכולת למכּנה.

זהו ספר עיון, אך הוא משלב דיאלוגים קומיים בין דמויות בדיוניות – אכילס והצב, שאותם שאל הופשטטר מלואיס קרול, ששאל אותם מזנון היווני. אליהם מצטרפות דמויות נוספות. הדיאלוגים מדגימים את הנושאים הנידונים בספר, והם רוויים במשחקי מילים מתוחכמים.”

כבר כתבתי ש”גדל, אשר, באך” מחכה לי על המדף כבר כמה שנים. עכשיו הוצאתי אותו ואנסה להתקדם בו. אני ממליצה בחום לנצל את ההזדמנות לקרוא אותו בעברית, ומקווה שתהיה גם הזדמנות לשמוע או לקרוא את רשמיהם של המתרגמים הנועזים.

ב-18 באוגוסט יתקיים בספריה המרכזית במודיעין כנס “מיתופיה” המוקדש לספרות בכלל ולספרות פנטזיה בפרט. אני אעביר שם סדנת תרגום בשם “הנשיקה מבעד לגלימת ההיעלמות”. אשמח לראותכם בכנס בכלל ובסדנה בפרט. שימו לב – לסדנה נדרשת הרשמה מראש כדי לקרוא ולתרגם קטע שעליו נעבוד.

ולקישורים:
“אנשי הדממה“, כתבה על מתרגמים בוויינט, על ההערכה המעטה שזוכים לה מתרגמי ספרות. כולל תגובות קוראים מעניינות, החל מן המוכרות “גילי בר-הלל תותחית” ו”כל המתרגמים היום גרועים” ועד לאמירות שאני לפחות נתקלתי בהן בפעם הראשונה, ומקבילות בין המתרגמים לסבלים שסוחבים את הספרים מבית הדפוס.

אהוד מימון כותב על שני ספרי נוער, כולל “המהלכים בקצוות”

וגם – איך להלביש (ולהפשיט) גבירה ויקטוריאנית תוך הקפדה על הנכונות ההיסטורית של התלבושת בכלל והבגדים התחתונים בפרט.

ואם זה נראה מעניין, אין ספק שתיהנו גם מההצצה בתיבת הדואר האלקטרוני של דמויות מן העבר, ביניהם דארסי ואליזבת בנט.

כתבה מרתקת על ספרו החדש של גיא דויטשר, “בראי השפה“, העוסק בקשר שבין שפה וצבעים (נושא שכבר עסקתי בו בעבר).

הוא תמיד שם, הקורא המיועד. כל משפט שאני מתרגמת, לפעמים גם המונחים בתוך המשפט, כפופים לשאלה מה יחשוב מי שיקרא אותם.
מי הקורא המיועד של הטקסט המתורגם? במה הוא דומה לקורא המיועד של הספר במקור ובמה הוא שונה ממנו? מה הוא יודע ומה אינו יודע? האם הוא יודע פחות ממני או יותר ממני? האם יתפוס אותי בטעות מביכה?

לפעמים הדמות הזאת, שיושבת לי על הכתף בזמן העבודה, היא ילד. ילד ישראלי חכם וסקרן שכנראה לא מכיר דברים שילד בריטי גדל עליהם ולכן לפעמים צריך להכניס בשבילו עוד מילת הסבר לתיאור ארוחה אנגלית, נניח ב”מסע אל ים הנהר“.

לפעמים הקורא הזה הוא הייטקיסט שיודע הרבה יותר ממני על האקינג, ואני צריכה לוודא שההסברים ב”אח הקטן” יראו לו סבירים, למרות שהוא רגיל לדבר על הדברים האלה באנגלית בכלל, ולא בעברית תקנית שספר אמור להיות כתוב בה.

לפני כמה ימים כתב אלי אברהם א’ מירושלים, מיד אחרי שקרא את “רומן איטלקי” מאת לורה פרייזר בתרגומי. אברהם חד העין הבחין שמסופר שם על בשר חזיר במרקש. הוא יליד מרוקו וביקר שם פעמים מספר, והדבר פשוט לא התקבל על דעתו בתור התרחשות בארץ מוסלמית. מסתבר שהוא גם צדק בתמיהתו, כי הסופרת עצמה ענתה לשאלה ששלח אליה והודתה שהיתה טעות, אשר תוקנה במהדורה הבאה באנגלית. לצערי, הספר הנחמד הזה לא הצליח במיוחד בארץ, ולכן לא תצא לו כאן מהדורה נוספת שבה אפשר יהיה לתקן.

אברהם העלה עניין נוסף: מדוע משובצות בספר מילים רבות כל כך בשפות זרות (בעיקר איטלקית, אבל גם צרפתית ועוד)? מה יעשה קורא עברי שאינו יודע את השפות האלה? את השאלה הזאת הפנו אלי גם קוראים של “האפיפיורית יוהנה“. אכן, כאן הקורא העברי “סובל” יותר מן הזרות מאשר מקבילו דובר האנגלית. כשהן משובצות בתוך האנגלית המילים האלה לפחות כתובות באותיות המוכרות, ובכיוון הנכון של הכתיבה, ולכן בולטות פחות מאשר בעברית. אבל תשובתי היא שגם הסופר במקור לא הניח שקוראיו מבינים את הנאמר בשפות הזרות, ובדרך כלל יש די הסברים מסביב כדי להבין, מבלי לוותר על הנופך האקזוטי של השפות האחרות.

ראיתי במרמלדה את הרעיון הזה לעטיפת מתנה, שהיא בעצם תשבץ תפזורת. הרעיון הוא שקונים נייר עטיפה מן המוכן, ופשוט מסמנים עליו את הברכה המתאימה למתנה שעוטפים. חמוד. מאוד.

באתר של מעצבי הנייר כתוב שהמלאי אזל, וחוץ מזה הוא בכלל באנגלית. אבל למתנות קטנות אין שום בעייה לייצר לבד נייר עטיפה מגניב שכזה.

מחולל התשבצים של טיפו מאפשר ליצור תשבץ רגיל או תפזורת ממילים והגדרות שאתם מכניסים. השתמשנו בו בעבר להכנת פעילויות לילדים, למשל תפזורת עם שמות כל ילדי הכיתה.
אני ממליצה להכניס כרשימת מילים שפע ברכות שונות, ולבקש את התפזורת כקובץ HTML. את הקובץ הזה אפשר לפתוח בתוכנת WORD ושם לשנות את הפונט למשהו קצת יותר מעניין מברירת המחדל. להדפיס ולעטוף. מזל טוב.

לעתים נדירות נדרש המתרגם, כחלק מפעולת התרגום, להתייחס לא רק לתוכן הטקסט, אלא גם לצורתו הגרפית. התייחסות כזאת מסובכת יותר, כמובן, כאשר התרגום נעשה בין שפות המשתמשות במערכות כתב שונות. כך, בתרגום מאנגלית לעברית, אם טקסט המקור מדבר על צורתן של אותיות הוא מתייחס לכתב לטיני, ואילו טקסט היעד יהיה באותיות עבריות.

המאמר “שחזור תכונות רלוונטיות – תרגיל בתרגום אופטימלי” מאת פרופסור גדעון טורי עוסק בהרחבה ובצורה מאירת עיניים בסוגייה הזאת בדיוק. פרופ’ טורי מתאר, שלב שלב, את השיקולים שהנחו אותו בתרגום קטע מסוים מתוך “כס הכסף“, ספר בסדרת נרניה מאת ק. ס. לואיס. בקטע הולכים שני ילדים בתוך דרך שקועה, שבהדרגה מסתבר כי היא אות, חלק מכתובת ענקים בעלת משמעות רבה בסיפור.
זמן לא רב אחרי שתרגמתי את מאמרו של פרופ’ טורי מאנגלית לעברית, במסגרת לימודי באוניברסיטה, נאלצתי להתמודד בעצמי עם קטע בעל מאפיינים דומים (אם כי מצומצמים יותר) בספר “לילי ווייט” מאת סוזאן אייזקס, שתרגמתי להוצאת נירם ב-1997. פרק 4 בספר מתאר את חיי הנישואין המוקדמים של הוריה של הגיבורה, לאונרד וסילביה ווייט, בהתאם לצורת האותיות במילה מסוימת, שיש לה נגיעה לחיי נישואין.

אני מביאה כאן את החלקים הרלוונטיים בקטע (בצורת תמונה, כדי שלא למשוך לאתר שלי יותר מדי גולשים שמחפשים רק את הדבר הזה), ומזמינה אתכם, קוראי המנוסים יותר או פחות בתרגום, לחשוב על הצורה שבה הייתם מתרגמים אותו. בהמשך אציג את הפתרון שלי.

להמשך הקטע →

כשחושבים על זה, כושר הזיהוי האנושי מפליא. וחושבים על זה, כל האנשים החכמים שמנסים לגרום לתוכנות לזהות דברים שתינוקות מזהים כמובן מאליו. למשל ששלוש שיערות שפם ואוזניים מחודדות משמען חתול. או שחצי עיגול יכול להיות בננה, או נדנדה, וקו קטן שנוסף לו באמצע הופך אותו למטריה (כל הדוגמאות מהחוכמות של נגה בגיל שנתיים).

במסגרת התנדבותי עבור הספרייה האלקטרונית לאנשים עיוורים, לקויי ראייה ודיסלקטים התקנתי לאחרונה קובץ של הספר “אורה הכפולה” מאת אריך קסטנר בתרגומו לעברית של מיכאל דק (הוצאת אחיאסף). הקובץ נסרק מן הספר המנוקד, ותוכנת ההמרה התקשתה מאוד להתמודד עם האותיות המנוקדות ולהמיר אותן לטקסט נקי שישמש את התוכנות של הקוראים העיוורים. התוצאה היתה בחלקים רבים של הספר רצפי אותיות משונים מאוד. למשל זה:

״מכל מקום יותר מ$אבו ךאויים לו,״ הוא אומר בלבד לאש, ״אבל לא יותר משאבךובו יכולים לעזאת

השוויתי למקור ותיקנתי, והנה צורתו הנכונה של המשפט:

״מכל מקום יותר משאנו ראויים לו,״ הוא אומר בכובד ראש, ״אבל לא יותר משאנחנו יכולים לשאת.״

עם זאת, לאורך העבודה הסתבר לי שלמעשה את רובם של התיקונים אני מזהה בעצמי, ורק מוודאת מול המקור שניחשתי נכון, בניגוד לתוכנה המקורית, שניחושיה היו מושכלים פחות (מן הסתם).

זה מזכיר את הקטע באנגלית שכיכב במיילים רבים לפני כמה שנים, ובו האותיות בתוך כל מילה מעורבבות, ולמרות זאת אנחנו מבינים אותו כמעט בלי בעיה:

Unisg the icndeblire pweor of the hmuan mnid, aocdcrnig to rseecrah at Cmabrigde Uinervtisy, it dseno’t mttaer in waht oderr the lterets in a wrod are, the olny irpoamtnt tihng is taht the frsit and lsat ltteer be in the rhgit pclae.

(הקטע המלא והנוסח המתוקן שלו בקישור)

“הארץ” פרסם כתבה על reCaptcha, השיטה לאימות אנושיותם של משתמשים באתרי אינטרנט שבה השתמשתי לאורך תקופה מסוימת גם באתר הזה. הרעיון שמאחורי השיטה הוא שבני אדם מזהים אותיות מעוותות במידה רבה של הצלחה, בעוד תוכנות (כולל אלה שמנסות למלא תגובות לאתרים בספאם פרסומי) מתקשות לעשות זאת. reCaptcha תופסת שתי ציפורים במכה אחת, כיוון שתמונות המילים שבהן היא משתמשת לאימות האנושיות לקוחות מסריקות של ספרים ישנים, והן כאלה שתוכנות לא הצליחו לזהות. כאשר המשתמשים האנושיים באתרים מקלידים את המילים כפי שהם זיהו אותן, הם מפענחים בכך טקסטים שיוכלו להיפתח בהמשך לכלל הקוראים. דרך מצוינת לרתום כוח-מוח בחינם להעשרת הידע האנושי.

כנס “עולמות” למדע בדיוני ולפנטסיה יתקיים השנה ב-20-21 לאפריל באשכול פיס בתל-אביב. התוכניה כוללת כרגיל שפע הקרנות, הרצאות ואירועים: ערפדים, אגדות, מסעות בזמן, אבולוציה וסדנת יצירה עם בתיה עוזיאל!
הסופר גרהאם אדוארדס טוען שחובבי ספרות מדע בדיוני ופנסטיה הם גאונים, אפילו אם הסימוכין שלו לא מושלמים.
אני יכולה להעיד שחובבי ספרות מדע בדיוני ופנטסיה הם קהל נאמן במיוחד כלפי מתרגמים. איכות התרגום חשובה להם והם מתעניינים מאוד בתהליך התרגום. חוויתי את היחס הזה בכנסים קודמים, כשהעברתי סדנת תרגום וכשהשתתפתי בהרצאות של מתרגמים אחרים.
דוגמה מצוינת נוספת לעניין אפשר לראות בפורום הארי פוטר “היער האסור” שאירח את המתרגמת יעל אכמון. לכל המקוננים על הידרדרות הנוער בימינו מומלץ לקרוא את השאלות הנבונות של קוראים צעירים וההערכה שהם מביעים למתרגמת. יעל עונה להם בסבלנות, בתבונה ובשנינות שלא יפתיעו אף אחד שמכיר אותה.