logo

ענבל שגיב, מתרגמת

עמודים קבועים

בזמן האחרון

נושאים

קולגות

ניהול

אתר במערכת

איך מדברים על בגדים בעברית?

17/02/2018

בשבוע שעבר צפיתי בפאנל מעניין בכנס השפה העברית “לשון ראשון”. המפגש, “עברית על המסלול: שפת האופנה” שאל מדוע לא הצליחה העברית לייצר שפה ייחודית לאופנה, ועד היום כל דיון בפריטי לבוש ובשילובים ביניהם נאלץ להסתמך על מילים לועזיות, או להישמע מלאכותי לעייפה, או שתי הצרות גם יחד.
העיתונאים ליסה פרץ, שחר אטואן ואיתי יעקב דנו בניסיונות שלהם ושל עמיתיהם לכתוב ולדבר על אופנה בשפה עדכנית ומדויקת, שמאפשרת לציבור גם להבין על מה מדובר, מבלי להידרדר למפגעים לשוניים כמו “מכנס”.
ד”ר צביה ולדן נתנה לדיון מסגרת בלשנית רחבה יותר, וגם הציגה את דמותה המרתקת של חמדה בן יהודה (בתמונה), אשתו השנייה של אליעזר בן יהודה, שהייתה שותפתו למפעל החייאת העברית. חמדה בן יהודה כתבה את מדור האופנה הראשון בשפה העברית, ובו תיארה מלבושים ויעצה לנשות הארץ כיצד להתלבש לפי צו האופנה ובהתאם למזג האוויר המקומי.
באתר הספרייה הלאומית מביאים ציטוטים מן המדורים האלה, כולל הפתיחה משנת 1904:
״זו הפעם הראשונה בימי חייה תבוא האָפְנָה בשערי העיתונות העברית. בפחד ובחרדה אמיתית אני כותבת השורות האלה. מי לא ילגלג? מי לא יצחק לי? מי לא ידונני לחובה? ומי יודע אם לא יחרימוני?״
חמדה בן יהודה התייחסה בין היתר למחוך, וכתבה כך:

ואלה שלושה עקרי ה’תלבשת המתוקנה’:

א) חבור החלוק והמכנסים למין לבוש חדש אחד הנקרא ‘צרוף’.
[=קומבניזון (ענבל)]

ב) בית החזה, או מחוך מתוקן, המחזיק ואינו לוחץ רק את החלק העליון של הגוף ואינו מגיע גם להמתן.
[האם זאת גרסה מוקדמת של חזייה? (ענבל)]
ג) השמלה שלמה, ולא מחלקה לחליקה ועצם השמלה כאשר לבשו לפנים, אך אינה נופלת כמו שק מלמעלה למטה, אלא תפושה על הירכים.


בשנים האחרונות פיתחתי עניין רב בתלבושות ממאות קודמות, וככל שאני מכירה יותר את פריטי הלבוש של פעם, כך אני מתקשה לדבר עליהם בעברית. שדות סמנטיים שלמים לא דוברו מעולם בעברית, והעיסוק בהם מקשה על מתרגמים כמוני כאשר אנחנו עוסקים בסוגי חרבות, בחבלים של אוניות מפרש ובתלבושות עתיקות. גם אם קיימות מילים עבריות כמו “לסוטה” הגדרותיהן במילונים השונים אינן זהות והן אינן מוכרות לציבור הרחב. חשוב מכל – כאשר הקוראים לוקחים לידם ספר בעברית חסרות המילים הספציפיות שיאפשרו להם לראות בעיני רוחם את הבגדים הספציפיים, בניגוד לקוראי האנגלית או הצרפתית שיזהו בקלות chemise או bodice.

להנאתכם מצורפת הכרזה “תלבושת אישה” משנת 1913. לחצו על התמונה כדי לעבור לאתר הספרייה הלאומית, שם אפשר להגדיל את הכרזה כדי לקרוא את שמות הפריטים ולמצוא מידע נוסף.



2 תגובות »

  1. מרים ברוק-כהן כתב\ה:

    שלום ענבל, כבר כשהייתי תלמידת תיכון, תהיתי על שמות עבריים של בגדים שונים. את רב התפירה בביתנו עשינו על פי גזרות מעיתון הולנדי, וזה עודד אותי למצוא שמות עבריים אפשריים קיימים, או לעת מצוא ניסינו אמי ז”ל ואני לבאר בעברית. בעיקר היות ושיתפנו גזרות עם נשים שלכל אחת מהן היתה שפה אחרת לבגדים או לחלקים מהם. ספרות ההשכלה נתנה לנו כמה פתרונות, ואנו השתעשענו בנסיונות להבין מנין נשלפו השמות הללו. לכסיקון המקרא מכיל מבחר מילים מענינות, אבל לא מספיקות.עיני תמיד בולשות בספרים אחרי שמות מענינים. אז אני שעלינו לפנות לאקמיה שתיצור שמות. לא נוח לי עם ליעוז מטעה של מושגים, שיוצר לעיתים אי הבנות בין קונים למוכרים, בין כותבים לקוראים. בעיקר יש לי קושי עם מיני ביטויים תמהוניים שמופיעים בפרסומות שונות.

    17/02/2018 בשעה 10:18 am

  2. ענבל כתב\ה:

    תודה רבה, מרים.
    כפי שאמרה ד”ר ולדן בפאנל, בעייתי להסתמך על האקדמיה, שדיוניה נמשכים שנים.
    לדעתי הפתרונות צריכים לעלות מהשטח, מאנשים שמבינים הן באופנה והן בשפה.

    17/02/2018 בשעה 3:05 pm

כתיבת תגובה