logo

ענבל שגיב, מתרגמת

עמודים קבועים

בזמן האחרון

נושאים

קולגות

ניהול

פוסט אורח – שי סנדיק על “שיר לאיזי ברדלי”

21/08/2015

שיר לאיזי ברדלישיר לאיזי ברדלי” הוא רומן הביכורים של הסופרת האנגלייה קריס בריי, המספר על משפחה מורמונית שחווה טרגדיה המערערת את אמונתה ואת היחסים בין בני המשפחה. שי סנדיק, שבחר להוציא לאור את הספר ותירגם אותו, מספר:

עובדת היותי יהודי דתי הקלה עליי את עבודת התרגום של “שיר לאיזי ברדלי” במובנים מסוימים, אבל במובנים אחרים, אילצה אותי גם להיזהר מפני “גיור יתר” של הרומן. אם בכל תרגום מיטלטל המתרגם בין שמירת רוח המקור והזרות שבו ובין כיולו בצורה טבעית ואותנטית בשפת היעד, הקרבה הדתית שלי לעולם של הספר הציבה בפני אתגרים ייחודיים בגלל הרקע שלי.
אביא כמה דוגמאות לדילמות שעלו במהלך התרגום, כדי לסבר את האוזן. אני רוצה להדגיש שאין לי ספק שמתרגמים אחרים היו בוחרים פתרונות אחרים וסביר להניח שטובים משלי, אבל זה היופי בתרגום – הכול נתון לפרשנות.

א. קלייר, אם המשפחה, לא נולדה למשפחה מורמונית. היא גדלה כנוצרייה חילונית ובעקבות היכרותה עם איאן, אבי המשפחה ומורמוני מלידה, קיבלה על עצמה את הדת המורמונית ואורחות חייה. בספר מתייחסים לקלייר כאל convert, בתרגום מילולי: אישה שהמירה את דתה. בעברית יש שתי אפשרויות לתרגום המילה – “גיורת” ו”מומרת”. האפשרות הראשונה נפסלה מיד כיוון שהיא ייחודית לאדם שהמיר את דתו ליהדות מדת אחרת, והשנייה טעונה קונוטציה שלילית כיוון שהיא בדרך כלל עוסקת באדם שהמיר את דתו מהיהדות. המינוח שבחרתי להשתמש בו הוא “חוזרת בתשובה” שהוא אמנם נטוע בהוויה היהודית-ישראלית אבל הולם בעיניי את התהליך שקלייר עברה מהנצרות הכללית לנצרות האמתית, בתפיסה המורמונית. דיון מעניין נערך ביני ובין רחלי לביא העורכת ואורה דנקנר המגיהה לגבי השימוש במושג “חוזרת בתשובה” גם לתיאור הפועל repent, כאשר אחת הדמויות חוטאת ונאלצת לעבור תהליך כפרה על המעשה. בהקשר דתי, “חזרה בתשובה” אינה דווקא פעולה חד פעמית של שינוי אורח חיים מחילוני לדתי, אלא גם תהליך מתמשך של כפרה על חטאים. המילים “כפרה” או “חרטה” הם רק חלק מהתהליך הממושך של חזרה בתשובה שאדם דתי נדרש לעשותו, ובמקרה של הדמות הספציפית, הן מצמצמות את מה שהיא עוברת בנפשה.

ב. לעומת זאת, כשאיאן מתפלל על בתו ציפורה ומבקש מאלוהים לשלוח לה a righteous husband, היהודי הדתי שבי מיהר לתרגם “בעל ירא שמיים”. מבט שני בתרגום עורר בי את התחושה שהתרגום כאן “יהודי” מדי ויש להעניק כאן נופך זרות של הדת האחרת. הבחירה הסופית הייתה “בעל ישר דרך”, בחירה שיש לה מטען של מעלה מוסרית-דתית אבל לאו דווקא דתית ספציפית.

ג. ראשי הפרקים של איאן לקוחים מפסוקים, בדרך כלל מספר תהלים, המדברים על גבר מאושר (“ברוך הגבר אשר יבטח בה'”, “אשרי אדם קנה חכמה” וכו’). הפרק הראשון של איאן נפתח בכותרת Happy is the man that hath his quiver full – התרגום האנגלי של הפסוק “אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו” (תהלים כז). הפרק בתהלים מדבר על “בני הנעורים” והפסוק המדובר מדגיש את האושר שיש לאדם מהיותו בעל משפחה גדולה. התלבטתי האם המילה “אשפה” תובן על ידי הקוראים במשמעות של נרתיק לחיצים וכן שאר הקשר הפרק ובשל כך, התייעצתי עם הסופרת קריס בריי כדי להבין מה היא רצתה להביע בדיוק בפסוק ולמצוא חלופה הולמת. בחרנו לבסוף ב”יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך” שגם הוא לקוח מפרק העוסק בחשיבות המשפחה (“בניך כשתילי זיתים סביב שולחנך”) – פסוק שמביע את הרעיון שהסופרת ביקשה להעביר אבל יותר ברור לקורא.

ד. מקום אחר שבו דווקא ויתרתי על הארמז כי לא מצאתי פתרון הולם בטבעיות של הפסקה הוא כאשר קלייר מבינה משהו חשוב מאוד בבהירות עצומה “as surely as if she has plucked the knowledge from a tree and eaten it.” יש כאן התייחסות לעץ הדעת שאדם וחווה אכלו מפריו והבינו שהם עירומים. לאחר התלבטויות רבות השארתי את הארמז מעורפל ותרגמתי: “כאילו קטפה את הידיעה מעץ ואכלה אותה”, בלי להתייחס ל”עץ הדעת” במפורש כיוון שגם המקור לא מזכיר אותו בצורה גלויה.
ה. הדוגמה האחרונה שאביא היא משחק מילים. ג’ייקוב הילד בן השמונה מדבר על ניסים: There were other good miracles from the olden days, like the Feeding of the Five Thousand, Daniel in the Lions’ Den, and Balaam and the Talking Ass – a miracle with a rude word in it
מכיוון שאתון אינה מילה גסה בעברית, הייתי צריך למצוא נס מקראי עם משחק דומה. לאחר התייעצות עם עמיתי ב”סנדיקיה” וכן עם רוני גלבפיש (שהציעה רעיון עם אליהו הנביא בתחתונים שהיה קשה לי לחיות אתו…) תרגמתי כך: “היו עוד נסים שווים בימים עברו, כמו ישו שהאכיל חמשת אלפים איש, דניאל בגוב האריות ונפילת חומות יריחו, המקום שבו גרה רחב שהמקצוע שלה ממש ממש גס.” במקום זה ראוי לציין את הערתה של חברתי חיותה דויטש לגבי השימוש ב”ימים עברו” אצל ילד בן שמונה, אבל קריס בריי ציינה בפני שהשפה של ג’ייקוב גבוהה לגילו כיוון שכילד דתי, הוא חשוף בתדירות גבוהה לפסוקים ולטקסטים ארכאיים ולכן אין מן הנמנע שביטויים כאלה ישתרבבו לדיבור שלו.

ה. סוגיה רחבה יותר בספר הייתה תרגום שמו של Jesus שבאופן טבעי תופס מקום משמעותי בסיפור ובדיאלוגים בין הדמויות. בעברית יומיומית אנו קוראים לו “ישו” אבל צריך לזכור שהשם המלא הוא “ישוע” וכך הוא מופיע בתרגומי הברית החדשה. התלבטתי בין הכינוי הטבעי (אך הפוגעני, בגלל ראשי התיבות “ימח שמו וזכרו”) ובין הכינוי הרשמי והמלאכותי קצת. התייעצתי עם ד”ר תומר פרסיקו, היועץ המדעי של הספר, והוא הציע שאשאל נוצרים דוברי עברית. פניתי לכמה ערבים נוצרים והם אמרו שאין להם שום בעיה עם “ישו” ורובם אף לא היו מודעים לאותם ראשי תיבות. למרות זאת, החלטתי להבחין בספר בין מקומות שבהם השם מוזכר בפי הדמויות או בפי המספר ובין תפילות וברכות. כשהשפה הייתה חופשית וטבעית, תרגמתי “ישו” ואילו בהקשרים דתיים מובהקים תרגמתי “ישוע”.

הספר יהיה בכל חנויות הספרים מתחילת ספטמבר. כרגע ניתן לקנות אותו ישירות מן ההוצאה, כאן.



תגובה אחת »

  1. נעמה כתב\ה:

    בצירוף מקרים גם אני העליתי היום בבלוג שלי רשימה על הספר ‘שיר לאיזי ברדלי’, במסגרת ביקורות הספרים בבלוג…
    http://naama-carmi.com/2015/08/21/%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%9B%D7%9C-%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A8/

    21/08/2015 בשעה 3:42 pm

כתיבת תגובה