logo

ענבל שגיב, מתרגמת

עמודים קבועים

בזמן האחרון

נושאים

קולגות

ניהול

אתר במערכת

אני עושה פאנלים

21/10/2015

IMG_6549בפסטיבל אייקון האחרון הנחיתי שלושה פאנלים, ונהניתי מאוד ממהמשתתפים והקהל.
הפאנל הראשון, ממש עם פתיחת הכנס, היה “המתרגמת של הנוסע בזמן” – שיחה על ספרי מסע בזמן ותרגומם לעברית. חברותי ורד טוכטרמן וחמוטל ילין ואני הצגנו ספרי מסע בזמן, בעיקר כאלה שתרגמנו בעצמנו, אבל לא רק (מלכתחילה ארגנתי את הפאנל בעקבות הקריאה בסדרת “נוכרייה” מאת דיאנה גבלדון, שאת שני ספריה הראשונים תרגם לעברית ארז אשרוב).
דיברנו באופן כללי על מסע בזמן, שיכול להיעשות טכנולוגית (מכשיר/מכונת זמן, כמו בספריה של קוני ויליס או ב”נוסעים בזמן אינם מתים” ועוד) או מיסטית (בספרים של גבלדון או באמצעות כוחותיהם של הדרקונים בסדרת פרן של מק’קאפרי). דנו בקיומו האפשרי של אלוהים או כוח עליון אחר בעולם שבו מדובר. שאלנו האם כל אחד יכול לנסוע בזמן או שנדרשת תכונה מיוחדת כלשהי, ושאלת ההמשך – האם הנוסע בזמן בודד או שיש איתו אחרים.
אחר כך עברנו כמובן גם לבעיות הספציפיות לתרגום סיפורים כאלה. השפה העברית הרי דלה בזמנים דקדוקיים בהשוואה לאנגלית או שפות אירופאיות אחרות. לפעמים צריך להתפתל כשמדברים על אירוע שמתרחש לפני/אחרי הנקודה הנוכחית שבה הגיבור נמצא בזמן, בעיקר אם יש יותר ממסע אחד או נוסע אחד.
עירוב של תקופות מקשה על המתרגם מבחינת משלבי השפה – איך נאפשר להבחין בין אופן הדיבור של בני תקופות שונות באותו הספר? איך נבהיר שהנוסע בזמן מדבר אחרת מהסובבים אותו בתקופה שאליה הגיע? האנגלית עשירה יותר מהעברית במשלבים, בדיאלקטים מקומיים ועוד.
עדכון: צוות ההסרטה של הכנס תיעד את האירוע, אפשר לראות אותו כאן.

כעבור שעתיים גוייסתי ברגע האחרון להחליף את נעמי כרמי בהנחיית הפאנל “נערות יוצאות להרפתקאות”, בהשתתפות רוני גלבפיש, תמר הוכשטטר, מאיה טל וטל רג’ואן. נעמי הכינה רשימת נושאים לדיון בשיתוף הפאנליסטיות והקהל, שהיה רובו ככולו צעירות נלהבות וידעניות.
דיברנו על המבנה השכיח של ספרי נוער, בדגש על ספרי הרפתקאות ופנטסיה. מה מאפיין גיבור של ספר כזה? מה משתנה ומה נשאר קבוע כאשר הגיבור הוא דווקא גיבורה? האם הדגשים השונים מחוייבי המציאות, או שאולי הסופרים והמו”לים רק חושבים שזה מה שהקהל שלהם רוצה לקרוא? האם גיבורה של ספר פנטסיה חייבת להתעניין בבגדים? להתלבט בין שני בחורים? לכל אורך הדרך עסקנו בפמיניזם על צורותיו השונות והיה נפלא לראות כמה הוא מובן מאליו (גם אם לא תמיד מובן לגמרי) בקהל. הזכרנו המון ספרים (כולל שם צופן:וריטי בתרגומי שיצא לאור בקרוב, והוא רלוונטי מאוד לנושא), אבל סיימנו את המפגש באזכור של “הטירה הנעה“.

ביום האחרון של הכנס היה פאנל “קולמוס משלך – פאן-פיקשן והמבט הנשי” שעסק ביצירות מאת חובבים בעולמות קיימים כבר של ספרים, סרטים, תוכניות טלוויזיה ועוד. המשתתפים בפאנל היו מומחים בהרבה ממני בתחום הספרותי הזה: נבט טחנאי, גלי גולן וגדעון אורבך, וגם שתי “הלוחשות לספרים” רינת בן אור ומיטל אור.
אהבתי את ההסבר של גלי גולן, שפאן-פיקשן נוטה “להתפלש בדמויות” – כלומר לקחת את הדמויות המקוריות (הארי פוטר, דמבלדור, קירק וספוק הם הדוגמאות המוכרות ביותר) ולהעמיד אותם במצבים חדשים, על רקע קיים או חדש. מערכות היחסים בפאן-פיקשן יכולות להתבסס על הקיים, אבל פעמים רבות נוצר סלאש – קשר רגשי ו/או מיני בין דמויות שלא היה קיים ביניהן קודם. “המבט הנשי” בשם הפאנל קיים בצורה חזקה בעולם הפאן-פיקשן, הנשי ברובו: הקוראות/כותבות יוצרות את היחסים והסיטואציות שהן רוצות לראות. גם בפאנל הזה הקהל היה מעורב וידען מאוד, והיינו יכולים להמשיך עוד ועוד, אבל נגמר הזמן.

בצילום: היבט שלא הגענו לדבר עליו בפאנל, אבל לדעתי יש לו קשר לפאן-פיקשן כתוב, הוא קוספליי – תחפושת המבוססת על דמות מסרט, סדרת טלוויזיה, משחק מחשב, קומיקס וכן הלאה. בשנים האחרונות הכנסים מלאים תלבושות נהדרות ומושקעות. כאן אני בתלבושת של פגי קרטר, מסדרת הטלוויזיה “הסוכנת קרטר”. איתי עוד שתי בנות-דמותה ואנחנו מחזיקות בובה של קפטן אמריקה.



לא נכתבו תגובות »

לא נכתבו תגובות לקטע זה.

כתיבת תגובה