logo

ענבל שגיב, מתרגמת

עמודים קבועים

בזמן האחרון

נושאים

קולגות

ניהול

אתר במערכת

הגרלת תכשיטי “שם צופן: וריטי”

23/02/2016

12719346_473808109470826_6704415556462604929_oגילי בר-הלל כותבת בדף הפייסבוק של הוצאת “עוץ”:

העמוד שלנו מתקרב ל-2,000 עוקבים, ולרגל זאת, חשבנו לחגוג בהגרלה קטנה. כשנגיע ל-2,000, נגריל בין מי שיגיב לפוסט הזה את התכשיטים בתמונה: תליון עם המטוס מעטיפת הספר “שם צופן: וריטי”, מעשה ידיה של המתרגמת ענבל שגיב-נקדימון, וצמיד ברוח הספר, מעשה ידיה של העורכת הראשית גילי בר-הלל. (צמידים דומים יועמדו למכירה בהמשך באתר הוצאת עוץ, אבל תליונים לא!)

אז קדימה, עזרו לנו להגיע ל-2000 עוקבים! ספרו לחבריכם על עמוד הפייסבוק שלנו, ועל הספרים שלנו!

להשתתפות בהגרלה, השאירו תגובה לפוסט עם הצילום הזה בעמוד של “עוץ” בפייסבוק.

השפה הסקוטית

14/02/2016

https://www.instagram.com/pop.lander/בשנה האחרונה נחשפתי הרבה מאוד לדיאלקטים הסקוטיים של השפה האנגלית. כפי שכתבתי כבר, התמודדתי עם הייחודיות של הסקוטית בתרגום “שם צופן: וריטי“, כיוון שאחת מגיבורות הספר היא סקוטית גאה (וגם בני משפחתה, מן הסתם). המבטא והדיאלקט הסקוטיים משמשים לאיפיון הדמויות האלה – למשל כאשר המבטא מתחזק אצלן בשעת כעס.
לפי הסטריאוטיפ, הסקוטים נחשבים לפראים של האיים הבריטיים. משום כך, במאמר ההומוריסטי שמסתובב באינטרנט (ומיוחס בשגגה לג’ון קליז) כתוב עליהם “הסקוטים העלו את רמת הכוננות שלהם מ’מעוצבנים’ ל’נחסל את הממזרים’. אין להם רמות כוננות אחרות. משום כך הם מוצבים כבר 300 שנה בקו החזית של הצבא הבריטי.”
לסקוטית יש מקום מרכזי גם בספר “נוכריה” מאת דיאנה גלבדון ובעיבוד שלו לסדרת טלוויזיה (Outlander). הדיבור של הדמויות הסקוטיות שונה במובהק מזה של האנגלים. השוני מתבטא במבטא, באוצר מילים וגם בדקדוק. גבלדון, למשל, שמה בפיהם של סקוטים משפטים שיש בהם AND במקום שאנגלים היו אומרים IF. הם גם אומרים Aye במקום Yes, ועוד ועוד. (בסדרת הטלוויזיה, עוד יותר מאשר בספרים, יש דיאלוגים בגאלית, שהיא שפה אחרת, אבל לא ניכנס לעניין הזה).

מסוקרנים? רוצים לשמוע? כאן יש דוגמאות אודיו של כוכב סדרת הטלוויזיה, השחקן סם יואן, וכאן הוא מקריא סיפור מן העולם של סדרת בני הנפילים שאני מתרגמת. עוד מבטא סקוטי? דיוויד טננט מקריין סרטון שמסביר את תורת היחסות של איינשטיין, לכבוד יום הולדתה המאה. המערכון הזה מפגיש את טננט עם קתרין טייט לשיעור ספרות אנגלית (או אולי סקוטית?). במקום אחר, מומחית הדיאלקטים של Outlander מדגימה את מגוון המבטאים הסקוטיים השונים.

בכתבה בלשנית קצרה מתואר מחקר שעוסק בצלילים בדיאלקטים שונים, תוך התמקדות בצליל ה-R הסקוטי האופייני. בנוסף, מתברר שאוצר המילים הסקוטי העוסק במזג האוויר גדול במיוחד, ויכול להיות אפילו שיש להם יותר מילים לתיאור שלג מאשר לאסקימואים (תודה על הקישורים האלה ליעל כהנא-שדמי). עיסוק בלשני מעמיק יותר בדיאלקט הסקוטי אפשר למצוא כאן וכאן, ואילו כאן יש ניתוח בלשני ספציפי של שון קונרי.

ורק בשביל הקטע, אם נניח חשבתם שהסקוטים נשמעים מוזר, שם המקום הארוך ביותר בוולשית, מוזכר גם כאן.

הצילום לקוח מתוך חשבון אינסטגרם בשם pop.lander, שמשחזר בשיא החמידוּת סצינות מתוך סדרת הטלוויזיה Outlander בעזרת בובות של הדמויות.

לוחמות בשרות המלך

04/02/2016

באתר הספרייה הלאומית התפרסם מאמר על גיוסן של בנות הישוב העברי לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.
חברתי יעל כהנא-שדמי הביאה את הקישור הזה בדף הפייסבוק “מדברים על שם צופן: וריטי“, שמוקדש לדיונים על הספר ולכל מיני נושאים הקשורים אליו, כמו למשל נשים בצבא הבריטי בכלל ובחיל האוויר שלו בפרט.
הספר מככב גם ברשימת הקריאה הפמיניסטית של כתב העת Elle, לצד קלאסיקות וגם כמה ספרים חדשים ומסקרנים.
האתר המשובח ” A Mighty Girl” מרכז רשימות של ספרים, סרטים וצעצועים שיכולים לעזור לבנות לגדול להיות חכמות, נועזות ובטוחות בעצמן. יש לו דף פייסבוק שמציג סיפורים מעוררי השראה של נשים ונערות מרחבי העולם, ופעמים רבות ממליצים שם על “שם צופן: וריטי”.
בין השאר הובא שם סיפורה של הסוכנת הבריטית האמיתית פיליס לאטור דויל, שצנחה לצרפת ב-1944 למשימת איסוף מודיעין. את הצפנים שלה היא הייתה מסתירה בעבודות סריגה שנשאה איתה.
אגב, גם המלכה אליזבת שירתה בצבא בריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה ויש תצלומים נהדרים שלה כמכונאית רכב. זה הרקע של סיפור מצוין על המלכה חובבת הרכב. בשנת 1995 היא לקחה את הנסיך עבדאללה מערב הסעודית לנסיעת שטח פרועה באחוזתה הסקוטית, לחרדתו הרבה. נשים אינן מורשות לנהוג בערב הסעודית עד היום, אבל הרי אי אפשר לסרב למלכה.

שנה חדשה

02/01/2016

4692-001ברחבי העולם האנגלוסכסי נהוג לחגוג את המעבר בין סוף השנה לתחילת שנה חדשה בהרמת כוסית ובשיר Auld Lang Syne מאת רוברט ברנס. במסורת הסקוטית החגיגות מכונות הוגמני (Hogmanay) ומלוות מן הסתם בשפע ויסקי.
אחת מגיבורות “שם צופן: וריטי” היא סקוטית גאה, גאה עד כדי כך שגם בעינויי חקירה בידי הגסטאפו היא גוערת בחוקריה כאשר הם מתייחסים אליה בתור “חיילת אנגליה”.
כאשר היא נאלצת לכתוב עוד ועוד, ואיננה יודעת מה, היא חוזרת לשיריו של המשורר הלאומי שלה, החקוקים בזכרונה:

אני אוהבת לכתוב על מאדי. אני אוהבת להיזכר. אני אוהבת לבנות
את הסיפור, להתמקד, לעסוק באמנות הסיפור, לשלב את הזיכרונות
יחדיו. אבל אני עייפה כל כך. אני לא יכולה להמשיך ליצור הלילה. בכל
פעם שנדמה שאני עוצרת, מתמתחת, מושיטה יד לדף נוסף, משפשפת
את העיניים, הבן זונה החתיכת חרא הזה ששומר עלי נוגע לי בעורף עם
הסיגריה שלו. אני כותבת את הדברים האלה רק כדי שהוא לא ישרוף
אותי. הוא לא יודע לקרוא אנגלית (או סקוטית) וכל עוד אני מכסה
דף אחרי דף בשורות מתוך “טאם או׳שאנטר״ הוא לא מכאיב לי. אני
לא יכולה להמשיך לנצח, אבל אני יודעת המון רוברט ברנס בעל פה.

בספר יש קטעים משירים שונים, כולל כמה של רוברט ברנס.
שתהיה לכולנו שנה טובה, בתקווה שהצרות יופיעו בה רק בספרים.

בתמונה: שלג דאשתקד

ספרים, רבותי, ספרים

28/12/2015

verityשם צופן: וריטי” הודפס ונמצא כבר בחנויות הספרים. באתר הוצאת “עוץ” ביקשה גילי בר-הלל מחברות וחברי פורום “ספרים?” בפייסבוק, שיכתבו על דמות ספרותית נשית המעוררת בהם הזדהות ואהבה. כדאי לקרוא את מה שכתבו.

***

לקראת סוף השנה עסקה תוכנית הרדיו “ספרים, רבותי, ספרים” עם ציפי גון גרוס בספרות המתורגמת לעברית. בתוכנית התראיינו מתרגמים משפות שונות, שהמליצו על ספרים מתורגמים מהשפות “שלהם” ועל ספר שלדעתם כדאי לתרגם לעברית. לכבוד היה לי להיכלל ברשימה המכובדת (וגם לזכות לשבחים על תרגום “שם צופן: וריטי” מפי עמיתי שי סנדיק).
אפשר להאזין לתוכנית מיום 25.12.2015 באתר גלי צה”ל ולראות את רשימת הספרים והממליצים בדף הפייסבוק של התוכנית.

וריטי: סודות התברוקה

21/11/2015

flight2-001בתרגום ספרות היסטורית חשוב למצוא את האיזון הנכון , כדי שהשפה תהיה מצד אחד קריאה ומובנת לקהל הקוראים הנוכחי, ומצד שני תשמור עדיין על נאמנות לתקופה המתוארת.
הספר “שם צופן: וריטי” מתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה. בתרגום הקפדתי שהשפה שבה מדברות וכותבות הגיבורות הצעירות תהיה טבעית להן בעברית, ומצד שני השתדלתי לתת לה נופך מיושן קלות, לפחות מדי פעם.
ברור מאליו שאי אפשר לשים בפיהן סלנג מודרני. בדרך כלל אני משתמשת במילים עבריות עד כמה שאפשר, אבל בספר כזה בהחלט יש מקום להשאיר מדי פעם מילים הלקוחות מן האנגלית והצרפתית, שלא היו קיימות בעברית בשנות הארבעים.
בהתייעצות עם המו”לית גילי בר-הלל והעורכת רוני בק שילבתי מילים כמו “קומבניזון” ו”מנואלה” וקראנו לצעיף המתאים “שאל”. בעייה מיוחדת הייתה במונחים המקצועיים של מכונאות וטיסה, שחשוב היה שיהיו מדויקים, ומצד שני שלא יישמעו מודרניים מדי.
ראו למשל, בתמונה המצורפת, רישיון שקיבל אבא שלי במהלך לימודי טיסה בארץ. השנה כבר 1969, ועדיין מופיע במסמך הרשמי מינוח שנראה לנו היום מיושן: “תברוקה”. (אפשר ללחוץ על התמונה כדי להגדילה).

את “שם צופן: וריטי” אפשר לרכוש ולקרוא עכשיו, במהדורה דיגיטלית, או לקנות עותק מודפס בהנחת הזמנה מוקדמת. אני ממליצה בחום, מגיל 14 ומעלה.

שם צופן: וריטי

17/11/2015

verityיצא לאור בתרגומי בהוצאת עוץשם צופן: וריטי” מאת אליזבת וויין. כרגע ניתן לקנות עותק דיגיטלי של הספר באתר גטבוקס. עותקים מודפסים יגיעו לחנויות בעוד כמה שבועות.
מן הכריכה האחורית של הספר :

ב-11 באוקטובר 1943, מטוס ריגול בריטי מתרסק בשטח צרפת הכבושה. הטייסת והסוכנת החשאית שהיא מובילה הן חברות נפש. האם מישהי מהן תצליח לשרוד? לאסירה שנפלה בידי הגסטאפו נותנים הנאצים בחירה: לחשוף את פרטי משימתה, או להישלח למוות אכזרי. הם יוציאו ממנה את האמת. אבל לא כפי שציפו.

הספר המקסים הזה מעורר רגשות חזקים אצל הקוראים. כמה וכמה מהם, בארצות שונות, יצרו סרטונים שהם מעין קדימונים לספר. חלקם נוצרו כתרגיל בקורס ספרנות או מידענות, כמעט אף אחד מהם אינו רשמי. אתם מוזמנים לצפות:

צ’כי

בריטי

להמשך הקטע →

“המתרגמת של הנוסע בזמן”

12/11/2015

אתם מוזמנים לצפות בשיח מתרגמות כיפי במיוחד.
באתר פאנטום VOD עלה לצפייה תיעוד הפאנל “המתרגמת של הנוסע בזמן” שנערך בכנס אייקון האחרון. כדאי לבקר באתר, המלא חומר עשיר של הרצאות ופאנלים מכנסים קודמים.

המשתתפות בפאנל וספרי המסע בזמן שתירגמו:

חמוטל ילין: מתרגמת (נוסעים בזמן אינם מתים / ג’ק מקדוויט; מכונת הזמן המקרית / ג’ו הלדמן), עורכת ומרצה.

ורד טוכטרמן: מתרגמת (שערי אנוביס / טים פאוורס; האפלה / קוני ויליס), סופרת וחובבת.

ענבל שגיב-נקדימון, מתרגמת (קיסר / סטיב בקסטר; צפירת הרגעה / קוני ויליס; עיר הזמן / דיאנה וין ג’ונס, שניהם טרם יצאו לאור).

סיפורי בגדים

29/10/2015

הפעם, אוסף קישורים הנוגעים לבגדים ותלבושות.
ראשית, אסופת תלבושות שיצר ב-1902 האמן הצרפתי אלבר ברגרה, בניסיון לדמיין איך יראו נשות העתיד בשלל עיסוקים, החל מדרגות שונות בצבא, דרך סטודנטית, עורכת דין ורופאה ועד לחברת פרלמנט. הוא אולי לא היה רציני במאה אחוזים, אבל נראה לי שהוא והדוגמניות נהנו.

תלבושות, במיוחד תקופתיות, הן הנושא של הבלוג המקסים “תלבושות ממוחזרות“, המתעד הופעות חוזרות של חלקי לבוש ואביזרים בסרטים ובסדרות טלוויזיה לאורך השנים. יש שם פוסטים מרתקים, כמו “שמלת הווילון” המפורסמת מ”חלף עם הרוח”, שמלת הפסים הזאת, בהשראת ציורים של טיסו, או שמלת משבצות שאותרה כמעט בעשר יצירות שונות.

לעומת זאת, בסדרה “נוכריה” לפי ספרה של דיאנה גבלדון לא נעשה כמעט שימוש בתלבושות קיימות. מעצבת התלבושות של הסדרה, טרי דרסבך, מנהלת בלוג מרתק שמתעד את עבודתה. היא מספרת על השראה, מקורות ידע והחלטות מעשיות שמתקבלות בשטח. שלל הצעיפים הסרוגים שמאפיינים את קלייר, למשל, נולדו כדי שהשחקנית בעלת צוואר הברבור לא תקפא בקור הסקוטי. לצערה של ההפקה, לא היו תלבושות מוכנות מתאימות והם הכינו כמעט הכל מאפס. בימים אלה עובדים על העונה השנייה, שמתרחשת בחלקה בחצר המלוכה הצרפתית, ויהיו בה תלבושות מפוארות מאוד.

דרסבך מתארת את העבודה על שמלת הכלולות המפוארת, ואת המשמעות העמוקה מאחורי (או שמא מתחת) לחצאיות הסקוטיות. אגב, אפשר לראות הדגמה של לבישת הקילט, מתוך הסדרה, ואילו כאן יש סרטון הדרכה מודרני לתלבושת רשמית מלאה.

נעבור לשנות הארבעים של המאה העשרים: מוזיאון ויקטוריה ואלברט מציג לצפייה והורדה מדריכי סריגה משנות הארבעים, כולל סוודרים, כפפות וגרביים (משם לקוחה התמונה בפוסט). זאת בדיוק התקופה שבה מתרחש “שם צופן: וריטי“, שיצא לאור בקרוב בתרגומי. הסופרת, אליזבת וויין, היא לא רק טייסת, אלא גם סורגת בעצמה, והכינה שחזורים של כמה פריטים שהיא מתארת בספר.

אם כל התלבושות האלה עשו לכם חשק, מצאתי ריכוז מעולה של הדרכות תפירה באתר הזה.

אני עושה פאנלים

21/10/2015

IMG_6549בפסטיבל אייקון האחרון הנחיתי שלושה פאנלים, ונהניתי מאוד ממהמשתתפים והקהל.
הפאנל הראשון, ממש עם פתיחת הכנס, היה “המתרגמת של הנוסע בזמן” – שיחה על ספרי מסע בזמן ותרגומם לעברית. חברותי ורד טוכטרמן וחמוטל ילין ואני הצגנו ספרי מסע בזמן, בעיקר כאלה שתרגמנו בעצמנו, אבל לא רק (מלכתחילה ארגנתי את הפאנל בעקבות הקריאה בסדרת “נוכרייה” מאת דיאנה גבלדון, שאת שני ספריה הראשונים תרגם לעברית ארז אשרוב).
דיברנו באופן כללי על מסע בזמן, שיכול להיעשות טכנולוגית (מכשיר/מכונת זמן, כמו בספריה של קוני ויליס או ב”נוסעים בזמן אינם מתים” ועוד) או מיסטית (בספרים של גבלדון או באמצעות כוחותיהם של הדרקונים בסדרת פרן של מק’קאפרי). דנו בקיומו האפשרי של אלוהים או כוח עליון אחר בעולם שבו מדובר. שאלנו האם כל אחד יכול לנסוע בזמן או שנדרשת תכונה מיוחדת כלשהי, ושאלת ההמשך – האם הנוסע בזמן בודד או שיש איתו אחרים.
אחר כך עברנו כמובן גם לבעיות הספציפיות לתרגום סיפורים כאלה. השפה העברית הרי דלה בזמנים דקדוקיים בהשוואה לאנגלית או שפות אירופאיות אחרות. לפעמים צריך להתפתל כשמדברים על אירוע שמתרחש לפני/אחרי הנקודה הנוכחית שבה הגיבור נמצא בזמן, בעיקר אם יש יותר ממסע אחד או נוסע אחד.
עירוב של תקופות מקשה על המתרגם מבחינת משלבי השפה – איך נאפשר להבחין בין אופן הדיבור של בני תקופות שונות באותו הספר? איך נבהיר שהנוסע בזמן מדבר אחרת מהסובבים אותו בתקופה שאליה הגיע? האנגלית עשירה יותר מהעברית במשלבים, בדיאלקטים מקומיים ועוד.
עדכון: צוות ההסרטה של הכנס תיעד את האירוע, אפשר לראות אותו כאן.

כעבור שעתיים גוייסתי ברגע האחרון להחליף את נעמי כרמי בהנחיית הפאנל “נערות יוצאות להרפתקאות” להמשך הקטע →

מה נובע מעט?

15/09/2015

בספר “שם צופן: וריטי” שיצא לאור בקרוב בתרגומי בהוצאת “עוץ” יש גיבור משנה שבדרך כלל אינו זוכה ליחס של כבוד בספרים: העט. הספר כתוב כיומן, ובחלקו הראשון יש כמה וכמה התייחסויות לעטים נובעים, ולקשיי הכתיבה בהם: הדיו סמיך מדי וצריך לדלל אותו בנפט, ציפורן העט מתעקמת, ואפילו משמשת כנשק.
בחלק השני של הספר מופיע הכוכב החדש, העט הכדורי. הסופרת, אליזבת וויין, מציינת באחרית הדבר:

ידעתי שיהיה קשה מאוד לספק [לדמויות בספר] דיו לאורך זמן, והיה נוח לתת להן עטים כדוריים. אז חשבתי שאני צריכה לוודא שהיו עטים כדוריים בשנת 1943.
התברר שהיו, אבל בקושי. את העט הכדורי המציא לזלו בירו, עיתונאי הונגרי שנמלט מן הכיבוש הגרמני של אירופה לארגנטינה. ב-1943 הוא נתן לחיל האוויר המלכותי רשיון לשימוש בהמצאתו, והעטים הכדוריים הראשונים יוצרו ברדינג שבאנגליה על ידי יצרן המטוסים מיילס, במטרה לספק לטייסים דיו לאורך זמן!

כמה מאיתנו כתבו אי פעם בעט נובע? כתבה מעניינת מסבירה שהמעבר מעט נובע לעט כדורי שינה את כתב היד הרווח. הדיו בעט נובע דליל, מכתים את הנייר ברגע שהציפורן נוגעת בו, נמרח במגע יד או בלחות, ויוצר את כתב היד המחובר (בלועזית), שבו כל אותיות המילה מחוברות ביניהן בקווים דקים.
לעומת זאת, העט הכדורי מכיל דיו סמיך יותר, שמתייבש במהירות ואינו נמרח כמעט. הוא מחייב הפעלה של לחץ רב יותר על הנייר כדי ליצור קו או אפילו נקודה. לכן הוא חולל מהפכה לא רק בזמינות של כלי כתיבה אמין, אלא גם בכתב היד של המשתמשים, כי הוא בעצם לא מתאים במיוחד לכתב מחובר.

לסיום, אתם מוזמנים לעבור לקטע סאטירי: אלן דג’נרס לועגת לחברת “BIC” שניסתה לשווק עט מיוחד לנשים, בלי שום צורך מעשי אמיתי.

בצילום: כתב מחובר (לא בעט), פחי אשפה בבית הארחה בחווה באירלנד

הנוער של היום

18/08/2015

20150817_142449

כל כך אוהב ספרים שזה נורא.
את כנס “נוער קורא”, שנערך אתמול בפעם השלישית, מארגנת במקצועיות מושלמת קבוצת נערות אוהבות קריאה, המנהלות של דף הפייסבוק “נוער קורא – כן, יש דבר כזה“.
היה מלהיב לראות את מאות בני הנוער שצבאו על דוכני הספרים בכנס (ראו בתמונה) ומילאו את האולם.
בהרצאה הראשונה סיפרתי עם גילי בר-הלל מהוצאת עוץ ועם העורכת רוני בק על הספר “שם צופן: וריטי” ועל העבודה המשותפת שלנו עליו. הגג כמעט התרומם מקריאות ההתלהבות שנשמעו בכל פעם שהזכרנו סופר או ספר שאהובים על הקהל. “הארי פוטר”, “בני הנפילים” ו”פרסי ג’קסון” היו מובנים מאליהם, אבל הם הריעו גם ל”אפיפיורית יוהנה” ולאלן טיורינג (ולא רק בזכות בנדיקט קמברבץ’).
עם זאת, אני חייבת לציין שהתרועות היו רמות הרבה יותר בהרצאה האחרונה של היום, כשד”ר קרן לנדסמן הרצתה בלי המצגת שלה ועשתה נפשות לפמיניזם שיוויוני אמיתי (שגם הוא, כמו כל דבר אחר, טוב יותר עם דרקונים).

כמה שאלות ששאלו אותי אתמול:

  • מתי הכי בכית כשדמות בספר מתה?
  • חשבת פעם לשנות סצינה לא נעימה בספר שאת מתרגמת?
  • לא מפריע לך שהסופרים מקבלים את כל הקרדיט על הספר שלהם, ואת לא?
  • איך התחלת לתרגם?
  • חשבת להחליף מילים לטיניות במילים בארמית?
  • את לא מתעצבנת נורא כשמשנים לך מילים בעריכה?
  • למה רצית להיות סופרת?
  • לאיזו דמות את הכי מתחברת ב”בני הנפילים”?
  • מה קורה אם יוצא לאור תרגום איום ונורא?

משתתפי הכנס ואחרים מוזמנים לפאנל “המתרגמת של הנוסע בזמן” בכנס אייקון הקרוב 29.9.15 בשעה 12:00. בפאנל אדבר עם מתרגמים של ספרי מסע בזמן. פרטים נוספים בהמשך.

כנס נוער קורא 2015

17/07/2015

IMG_3216-001אני שמחה לספר שהפעם לא רק אבקר אלא גם אשתתף בכנס נהדר שמארגנות חבורת נערות מבריקות ונמרצות.
הכנס השלישי של “נוער קורא” יתקיים ביום שני, ה-17.8, בין 11:00 בבוקר ל-18:00 בערב, באודיטוריום ע”ש סמולרש שבאוניברסיטת תל אביב. הכנס כולל החלפה/מכירה של ספרים יד שנייה – המשתתפים מוזמנים להביא ספרים שהם רוצים למכור ולקנות תמורתם או בכסף ספרים אחרים.
בשעה 13:00 תתחיל ההרצאה הראשונה, ובה גילי בר-הלל, רוני בק ואני נספר על הספר הנפלא “שם צופן: וריטי” מאת אליזבת’ וויין ועל תהליך התרגום שלו לעברית. גילי בחרה את הספר להוצאת “עוץ” שלה, אני תרגמתי ורוני ערכה את התרגום.
בהמשך הכנס יהיה פאנל סופרות והרצאתה המעולה של קרן לנדסמן על “מנהיגות, מורדות ומתבגרות”. בין לבין יהיו אירועים נוספים והמון התרגשות של הקוראים והקוראות הצעירים.
הפרטים המלאים על הכנס כאן.

טייסות מלחמת העולם השנייה

11/05/2015

Code Name Verityבעלות הברית חגגו בסוף השבוע שבעים שנה לניצחון על הנאצים. החגיגות כללו, בין השאר, מטסים של כלי טיס מתקופת מלחמת העולם השנייה.
שם צופן – וריטי” מאת אליזבת’ ויין שתירגמתי מספר על חברוּת אמיצה בין צעירות בריטיות במלחמת העולם השנייה, אחת מהן טייסת. מאדי, בעלת הכשרון הטכני, לומדת לטוס ומשתתפת בפעולות חשאיות.
הסרטון בקישור הזה, מן השבוע שעבר, מציג טייסת אמיתית כזאת, שחזרה לסיבוב נוסף בספיטפייר בגיל 92. ג’וי לופטהאוס (שם נהדר לטייסת) מתלהבת מאוד מן הטיסה, והדבר היחיד שמטריד אותה הוא כל הדיבורים עם מגדל הפיקוח, כי בזמנו היתה רגילה לטוס בשקט מוחלט, בלי מכשירי קשר.
כאן אפשר לראות תמונות מהמטס שנערך מעל וושינגטון. ובעיתון “הארץ” יש דיווח על המצעד שנערך במוסקבה. אגב, לברית המועצות היו לא מעטות נשים טייסות.
הספר “שם צופן – וריטי” יצא לאור בקרוב בהוצאת עוץ. עותק דיגיטלי שלו יישלח לתומכים בפרויקט “עוגות בחלל” של ההוצאה.

את אוהבת את קיפלינג?

30/04/2015

Kiplingהנה סוגייה תרגומית מעניינת שעלתה במהלך העבודה על “שם צופן: וריטי” מאת אליזבת וויין. זהו ספר מתח המתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה בבריטניה.
בסצינה המדוברת נכנסות שתי חיילות בריטיות צעירות לפאב שבו יושב מפקד הבסיס שלהן עם איש ביון בכיר. השניים, מתברר, דיברו על השתיים, בעקבות הצלחה מבצעית שבה הוכיחו תושייה רבה. איש הביון, שזומם לגייס אותן, מנווט את השיחה לספר “קים” מאת רודיארד קיפלינג, שגיבורו הוא מרגל בריטי.
הוא שואל “קראת את ‘קים’? את אוהבת את קיפלינג?” החיילת משיבה שקראה כמובן את קיפלינג, וכיום היא מעדיפה את אורוול.
אבל לפני כן היא מתבדחת איתו, בעזות מצח לא קטנה כשמדובר בחיילת מול גבר מבוגר ובכיר ממנה. היא מתייחסת לשאלה כאילו המילה “קיפלינג” היא לא שם של סופר אלא שם פעולה בעל הסיומת הרגילה באנגלית ing. היא אומרת משהו כזה: “אני לא יודעת, חצוף, אף פעם לא עשיתי קיפּל”. באנגלית יש למילה קונוטציות מיניות, בשל הדימיון הצלילי שלה ל-coupling, הזדווגות.
חברי מ”פורום תרגום ועריכה” עזרו לי לגלות שלא מדובר בהמצאה של הסופרת שלי. הסיפור המלא של ההתחכמות וגילגוליה נמצא אצל “חוקר הציטוטים“. מתברר שהבדיחה מוכרת עוד מסוף המאה התשע-עשרה, והופיעה על גלויה שנכנסה לספר השיאים של גינס כנמכרת ביותר בעולם. הגלויה היא יצירה של דונלד מקגיל, מאייר פורה ומצליח ביותר שהתמחה בהומור מפולפל. אגב, ג’ורג’ אורוול כתב מאמר ביקורת מפורסם על מקגיל והמרד שהוא מייצג במוסכמות החברה.

ואיך נפתרה הבעייה בתרגום לעברית של “שם צופן: וריטי”? בשביל התשובה תצטרכו לקרוא את הספר.