ביום רביעי השבוע אשתתף באירוע רגע אחד #ספרים של עירית תל אביב. במשך ארבע שעות תהיה העירייה במה לא שגרתית לסופרים, משוררים, עורכים, מאיירים, מתרגמים, מגיהים, זמרים, שחקנים ויוצרים אחרים. אני מעבירה סדנת תרגום בשעה שמונה בערב, בקומה התשיעית. הכניסה ללא תשלום, אבל חשוב לדעת שמספר המקומות אצלי מוגבל (יש המון אירועים נוספים מעולים).

הטקסט שממנו נתחיל את הדיון בסדנת התרגום יהיה קטע מתוך “שלושה בבומל“, ספרו הקצת-פחות-ידוע של ג’רום ק. ג’רום. ספרו הידוע ביותר, כמובן, הוא “שלושה בסירה אחת“, והקטע שבו המספר הולך לספרייה הבריטית כדי לעיין באנציקלופדיה רפואית, ומגלה שהוא חולה בכל המחלות האפשריות, לפי סדר א-ב, הוא קלאסיקה של סדנאות תרגום. אבל בגלל קוצר הזמן בחרתי הפעם קטע אחר. והנה הוא:

יצא לאור בתרגומי ספרה האוטוביוגרפי של ד”ר רות ווסטהיימר “על אהבה ושמחת חיים” (עורכת התרגום – דנה זייברט ).
ד”ר רות נמצאת כרגע בארץ ומתוכננים שני אירועי חתימה שלה בצומת ספרים – האחד בתל אביב (17.6) בדיזינגוף סנטר בשעה 11:00 והשני בירושלים (22.6) בשעה 17:00.

נהניתי לעבוד על הספר. הוא מתאר בשפה ישירה וקולחת אירועים שונים מחייה של ד”ר רות: החל מילדותה בתקופת השואה, דרך חברותה ב”הגנה” ולימודיה בסורבון בפריז ועד להופעות שלה בספינות שעשועים כשהיא בשנות השמונים לחייה.

היה נחמד במיוחד שיכולתי להתייעץ עם הכותבת בעצמה בכמה סוגיות תרגומיות, כיוון שהיא הרי דוברת עברית. בין השאר, קיבלתי ממנה אישור לכתוב על מכרה שלה שהיא “מדברת אוטוסטרדה”.

לקריאת קטעים מהספר בכתבה ב”ישראל היום” לחצו כאן.

ביום רביעי הקרוב בשעה 19:30 יערך מפגש ובו שתי הרצאות: הסופר שמעון אדף על האנלוגיה המפתיעה בין האנושי למלאכותי ובין הנשי לגברי בספרות המדע הבדיוני והמתרגמת ענבל שגיב נקדימון (אני) על האתגרים המיוחדים בתרגום ספרי מדע בדיוני בישראל.
המפגש יהיה בחלל התערוכה “מדהים! מהמם! מופלא!” במוזיאון פתח תקוה לאמנות, ארלוזרוב 30.
לפרטים ולהרשמה: 03-9286304/26 alexfr@ptikva.org.il
מחיר למפגש: 40 ₪ מחיר לסדרה: 160 ₪
דף האירוע בפייסבוק, דף האירוע באתר המוזיאון.

בנוסף, ב-22.6 אשתתף באירוע רגע אחד #ספרים של עירית תל אביב. במשך ארבע שעות תהיה העירייה במה לא שגרתית לסופרים, משוררים, עורכים, מאיירים, מתרגמים, מגיהים, זמרים, שחקנים ויוצרים אחרים. אני מעבירה סדנת תרגום בשעה שמונה בערב, בקומה התשיעית. הכניסה ללא תשלום, אבל חשוב לדעת שמספר המקומות בסדנה שלי מוגבל.

אם מישהו מכם מתכוון לבוא לאחד האירועים, אשמח לדעת!

אם לא, תוכלו להזמין אותי להרצות אצלכם – בספרייה, בחוג בית או בבית הספר (יש לי התמחות מיוחדת בכיתות מחוננים!).

כל הפרטים בדף הרצאות וסדנאות.

בפוסט “המידות הטובות” דנתי בהמרת מידות בין שיטות שונות בתרגום לעברית. אם אין סיבה מיוחדת שלא לעשות זאת, נהוג להמיר נתוני מרחק, משקל וכן הלאה ליחידות מטריות, המוכרות לקוראים.
הנושא עורר דיון, הן בתגובות לפוסט כאן ובפייסבוק והן בשיחות שלי עם קוראים. היו שצידדו בהמרה, כי אין צורך לסבך את הקורא העברי במידות שקשה לו לחשב (אם הוא בכלל מסוגל לזה). אחרים לעומתם תמכו בשמירה על מידות שהן אולי זרות לנו, אבל טבעיות לדמויות בספר. הדמויות של ג’יין אוסטן לא השתמשו בקילומטרים, ומידת האורך “וֶרְסְטָה”, שהייתה בשימוש באימפריה הרוסית, טבעית לרומן ישן ועוזרת לשמר בו את הניחוח הזר.
חוויית הקריאה משתנה כאשר אלמנט זר בטקסט מחייב את קורא התרגום להקדיש תשומת לב אליו, בעוד שאצל הקורא בשפת המקור הוא היה נבלע בעלילה בלי להשאיר חותם.
כשתרגמתי לאחרונה ספר מדע בדיוני, שמתרחש בעולם אחר, המרתי את כל המידות. הסופר יכול היה להמציא שיטת מדידה, אבל בחר להשתמש במידות הטבעיות לו ולקוראיו. כך יהיה גם בשביל הקורא בעברית. לעומת זאת, במקומות שבהם הסופר בחר לעשות הזרה, כולמר להשתמש במילים נדירות או חריגות, עשיתי זאת גם בתרגום שלי.
בספר אמריקאי העוסק באתלטיקה וריצות שתירגמתי לאחרונה יש כמובן נתונים רבים של מרחק ושל זמן. ברור מהקריאה שהכותב ממיר מידות מטריות לאלה שאליהן הוא וקוראיו רגילים. לכן הוא מספר על רצי מרתון שגומאים 125 מייל בשבוע באימונים, כשלמעשה ההתייחסות היא למספר העגול יותר 200 ק”מ. אחד הסיפורים בתחילת הספר הוא על רץ קנייתי, הרגיל למידות המטריות, שמתקשה לחשב בראש במהלך מרוץ את הקצב הממוצע שלו, כי הנתונים מוצגים מולו במיילים. הכותב המיר, ואני ממירה בחזרה. אבל למעשה אצל שנינו יש בטקסט הסופי מידות משני הסוגים. הוא נאלץ לתת נתונים על ריצות 5,000 ו-10,000 מטר, כי אלה המרחקים הסטנדרטיים בתחרויות העולמיות. אני מביאה תוצאות זמן לריצת מייל, כי גם זה נתון שחשוב בפני עצמו, ולא רק בהמרה לקילומטרים.

[התמונה מעמוד הומוריסטי ]

“מה יש בשם?” שואלת יוליה (בתרגום דורי פרנס, בקישור הזה) “מה שנקרא לו שושנה ריחו יהיה מתוק תחת כל שם אחר.”
אבל הסופרת אלי נייט, שאת ספרה “רצח בקריצה” תרגמתי, משתמשת בשם עט, ומסבירה מדוע ואיך במאמר מעניין.
שמה המקורי, היא מספרת, הוא אליסון פוטר. אבל הוצאת הספרים שקיבלה לפרסום את ספר המתח הראשון שכתבה ביקשה ממנה לבחור שם אחר ל”אישיות” שלה כסופרת. “אליסון” משעמם וחסר ייחוד ואילו “פוטר” שייך להארי פוטר ולסופרת הילדים ביאטריקס פוטר, ויעשה שַׁמּוֹת בתוצאות חיפוש אינטרנטיות ואחרות.
בעולם הספרות המסחרית מקובל מאוד השימוש בשמות עט, חלקם בראשי תיבות, חלקם מייצגים למעשה יותר מאדם אחד. וכך ישבה אליסון, חשבה וחשבה, ניסתה ופסלה. היא דיברה עם חברים ואנשי מקצוע, וכל אחד מהם הביע דעה המבוססת על ניסיון חיים וסטריאוטיפים (כמו למשל, “איאן תמיד ג’ינג’י”).
בסופו של דבר בחרה בשם עם צליל נועז, שיכול לעבור טוב בשוק הבינלאומי, ואינו מרמז בהכרח על מגדר – Ali Knight.

בלי להכיר את כל התהליך הזה, בתרגום לעברית (למעשה, תעתוק השם) הייתי צריכה לבדוק מעט פרטים על זהות הסופרת, כדי לוודא שלא מדובר למשל בגבר ששמו עלי. לצערה של נייט, הנוסח העברי של שמה לא בהכרח מתקשר לפירוש המילה “אביר” (knight), אבל בעצם גם “לילה” (night) באנגלית יכול להתאים לסופרת מותחנים.

כנס “דורות” שהתקיים בפורים היה מוצלח מאוד. מה הלאה?

בחול המועד פסח ייערך כנס “עולמות” 2016, בנושא “מפגשים”. התוכניה המלאה כאן.

אני אשתתף בפאנל “עשרים שנה של מדע בדיוני ופנטזיה” בהנחיית אהוד מימון ויחד עם דידי חנוך ואביגיל נוסבאום.

בנוסף, אעביר את ההרצאה “תרגום – מבוא פנטסטי“, המתאימה מגיל 7 ומעלה, כולל למבוגרים, ומציגה את עולם התרגום בכלל ותרגום מדע בדיוני ופנטזיה בפרט.

הזמנת הכרטיסים המוקדמת כבר התחילה. להתראות שם!

הנוהג הרווח בתרגום ספרים לעברית הוא המרה של מידות זרות לשיטה המטרית ההגיונית והטובה, המשמשת אותנו בארץ.
אם אין סיבה מיוחדת שלא לעשות זאת, נמיר מיילים לקילומטרים, אינטשים לסנטימטרים, טמפרטורות פרנהייט לצלזיוס וכולי.
ככלל, לא רצוי שהקורא יתעכב בחישובים בעל פה כשהוא יכול לקבל תמונה מנטלית ברורה של המידה שבה מדובר.
בעבר היו אתרי המרת מידות חבריו הטובים של המתרגם, אבל היום גוגל יודע הכל, וצריך רק לכתוב לו “5 מייל לשעה בקמ”ש” כדי לקבל את התשובה.
ההמרה צריכה להיות מדויקת ככל האפשר, בלי לפגוע בהיגיון הפנימי של הטקסט. במדריך טכני חשוב לדייק ברמת המילימטר בקוטר הבורג, אבל אם גיבורי הרומן יוצאים לטיול של מייל, אולי יהיה טבעי יותר לומר שהם הלכו קילומטר או שניים. ואם הגיבורה רואה דרגש בגובה foot הרי שזה אומדן בלבד, ויהיה קצת טיפשי לכתוב שראתה שגובהו 30 ס”מ וחצי. לפעמים מתאים יותר לומר שהגיע לאמצע השוק שלה.

הנה דוגמה ממשית להעברת רוח הדברים. ב”ליידי סוזן” מאת ג’יין אוסטן שתרגמתי מדובר על נסיעה בת 30 מייל. מצד אחד – לקוראים בארץ יכול להיות קשה להמיר בראש שלושים מייל לכחמישים ק”מ, מצד שני ג’יין הרי לא הכירה מידות מטריות. הפתרון שלנו בסופו של דבר היה לכתוב “נסיעה בת כחמש שעות”, כיוון שבמהדורה המוערת של כתבי אוסטן כתוב שכרכרה נוסעת במהירות ממוצעת של כשישה מייל לשעה.

יצא לאור בתרגומי בהוצאת ידיעות אחרונות “בן ברית” מאת מייקל אורן.
מן הכריכה האחורית של הספר:

מייקל אורן, שגריר ישראל בארצות הברית בשנים 2013-2009 וכיום חבר כנסת מטעם מפלגת “כולנו”, שירת בתפקידו הדיפלומטי בתקופה של שינויים מרחיקי לכת בארצות הברית ובעיצומו של גל אלימות נורא ששטף את המזרח התיכון כולו. במהלך כהונתו התמודדו שתי המדינות עם תהליך השלום הפלסטיני, האביב הערבי, האיומים על קיומה של ישראל מצד הטרור הבינלאומי ותוכנית הגרעין האיראנית ועוד. בספרו המרתק מעניק לנו אורן מבט ישיר אל תוככי היחסים המיוחדים בין ארצות הברית ובין ישראל, שהם פרי ברית שנכרתה עוד בימי כהונתו של הנשיא הארי טרומן לאחר מלחמת העולם השנייה, וחושף ללא מורא את היחסים המורכבים בין ממשל אובמה לראש הממשלה בנימין נתניהו.

באופן טבעי, הספר עוסק רבות בעימותים בין ממשלות ישראל וארה”ב והעומדים בראשן. אני יכולה רק לציין שבמהלך העבודה עליו הייתה לי סימניה קבועה בעמוד המצולם כאן מתוך “ספר הביטויים המקיף” מאת נרי סבניה גבריאל, שהוא ספר עזר מומלץ מאוד למתרגמים.

בקישור הזה יש ראיון עם מייקל אורן והפנייה לפרק הראשון מהספר.

הכינוס השנתי של אגודת המתרגמים בישראל נערך השבוע בירושלים והיה כרגיל מלא עניין ומפגשים נעימים. תודה ושבחים לצוות המארגן, ובראשו שרה ירקוני ושריתה קראוס.

לעונג היה לי להשתתף בפאנל “אוסטן מימין לשמאל” שהציג את צוות התרגום והעריכה של כתבי ג’יין אוסטן לעברית.
בפאנל השתתפו שי סנדיק מהוצאת תמיר-סנדיק, שהתחיל את המבצע כולו עם ההוצאה של “תבונה ורגישות” בתרגומו. לצדו העורכות רחלי לביא ומיכל לעדן והמתרגמות אינגה מיכאלי, לי עברון-ועקנין ואני. אתם מוזמנים לראות, או אולי בעיקר לשמוע, שעה של דיון מלא אהבה ספרותית והתלבטויות תרגומיות.

בשנה האחרונה נחשפתי הרבה מאוד לדיאלקטים הסקוטיים של השפה האנגלית. כפי שכתבתי כבר, התמודדתי עם הייחודיות של הסקוטית בתרגום “שם צופן: וריטי“, כיוון שאחת מגיבורות הספר היא סקוטית גאה (וגם בני משפחתה, מן הסתם). המבטא והדיאלקט הסקוטיים משמשים לאיפיון הדמויות האלה – למשל כאשר המבטא מתחזק אצלן בשעת כעס.
לפי הסטריאוטיפ, הסקוטים נחשבים לפראים של האיים הבריטיים. משום כך, במאמר ההומוריסטי שמסתובב באינטרנט (ומיוחס בשגגה לג’ון קליז) כתוב עליהם “הסקוטים העלו את רמת הכוננות שלהם מ’מעוצבנים’ ל’נחסל את הממזרים’. אין להם רמות כוננות אחרות. משום כך הם מוצבים כבר 300 שנה בקו החזית של הצבא הבריטי.”
לסקוטית יש מקום מרכזי גם בספר “נוכריה” מאת דיאנה גבלדון ובעיבוד שלו לסדרת טלוויזיה (Outlander). הדיבור של הדמויות הסקוטיות שונה במובהק מזה של האנגלים. השוני מתבטא במבטא, באוצר מילים וגם בדקדוק. גבלדון, למשל, שמה בפיהם של סקוטים משפטים שיש בהם AND במקום שאנגלים היו אומרים IF. הם גם אומרים Aye במקום Yes, ועוד ועוד. (בסדרת הטלוויזיה, עוד יותר מאשר בספרים, יש דיאלוגים בגאלית, שהיא שפה אחרת, אבל לא ניכנס לעניין הזה).

מסוקרנים? רוצים לשמוע? כאן יש דוגמאות אודיו של כוכב סדרת הטלוויזיה, השחקן סם יואן, וכאן הוא מקריא סיפור מן העולם של סדרת בני הנפילים שאני מתרגמת. עוד מבטא סקוטי? דיוויד טננט מקריין סרטון שמסביר את תורת היחסות של איינשטיין, לכבוד יום הולדתה המאה. המערכון הזה מפגיש את טננט עם קתרין טייט לשיעור ספרות אנגלית (או אולי סקוטית?). במקום אחר, מומחית הדיאלקטים של Outlander מדגימה את מגוון המבטאים הסקוטיים השונים.

בכתבה בלשנית קצרה מתואר מחקר שעוסק בצלילים בדיאלקטים שונים, תוך התמקדות בצליל ה-R הסקוטי האופייני. בנוסף, מתברר שאוצר המילים הסקוטי העוסק במזג האוויר גדול במיוחד, ויכול להיות אפילו שיש להם יותר מילים לתיאור שלג מאשר לאסקימואים (תודה על הקישורים האלה ליעל כהנא-שדמי). עיסוק בלשני מעמיק יותר בדיאלקט הסקוטי אפשר למצוא כאן וכאן, ואילו כאן יש ניתוח בלשני ספציפי של שון קונרי.

ורק בשביל הקטע, אם נניח חשבתם שהסקוטים נשמעים מוזר, שם המקום הארוך ביותר בוולשית, מוזכר גם כאן.

הצילום לקוח מתוך חשבון אינסטגרם בשם pop.lander, שמשחזר בשיא החמידוּת סצינות מתוך סדרת הטלוויזיה Outlander בעזרת בובות של הדמויות.

“שם צופן: וריטי” הודפס ונמצא כבר בחנויות הספרים. באתר הוצאת “עוץ” ביקשה גילי בר-הלל מחברות וחברי פורום “ספרים?” בפייסבוק, שיכתבו על דמות ספרותית נשית המעוררת בהם הזדהות ואהבה. כדאי לקרוא את מה שכתבו.

***

לקראת סוף השנה עסקה תוכנית הרדיו “ספרים, רבותי, ספרים” עם ציפי גון גרוס בספרות המתורגמת לעברית. בתוכנית התראיינו מתרגמים משפות שונות, שהמליצו על ספרים מתורגמים מהשפות “שלהם” ועל ספר שלדעתם כדאי לתרגם לעברית. לכבוד היה לי להיכלל ברשימה המכובדת (וגם לזכות לשבחים על תרגום “שם צופן: וריטי” מפי עמיתי שי סנדיק).
אפשר להאזין לתוכנית מיום 25.12.2015 באתר גלי צה”ל ולראות את רשימת הספרים והממליצים בדף הפייסבוק של התוכנית.

זוכרים את מבצע “תקליט וחולצה” להקלטת מילים בעברית באתר פורבו? הוא היה מוצלח מאוד, וזכה גם לדיווח בבלוג של האתר.
במסגרת ההתכתבות שלי עם אנשי פורבו הסברתי להם חלק מהקשיים הייחודיים של העברית. מצד אחד זאת השפה החיה המדוברת בארץ (זאת שפרופסור גלעד צוקרמן מכנה “ישראלית“). מצד שני קיימת ההיסטוריה של שפת התנ”ך, כולל שמות של אנשים ומקומות מכתבי הקודש, שאנשים ברחבי העולם מתעניינים בהם ומבקשים לשמוע אותם מוקלטים. אלה אינם מוכרים בהכרח לדוברי העברית הרגילים, שמתקשים להקליט אותם.
הניקוד הוא בעיה נוספת של העברית, שלא פשוט להסביר למי שאינו בקיא באופן הכתיבה שלה. כאשר משתמשים בפורבו מבקשים מילה בעברית בכתיב חסר ניקוד, יכולות להיות דרכים שונות לבטא אותה. מצד שני, לומדי עברית מכניסים בקשות של מילים מנוקדות, אבל בצורה לא נכונה. מעבר לזה – אותה מילה עברית יכולה להיות במאגר של פורבו בצורות שונות (כתיב חסר ניקוד באותיות עבריות, כתיב מנוקד, בתעתיק לאותיות לטיניות), ולהיחשב כך למילים שונות.
תרומה נוספת שלי לפורבו היא הצילום שמופיע בפוסט הזה, והוא עכשיו התמונה המייצגת את העברית. פירות הארץ במקום צילום די עבש של הכותל המערבי שהיה שם לפני כן.

בתרגום ספרות היסטורית חשוב למצוא את האיזון הנכון , כדי שהשפה תהיה מצד אחד קריאה ומובנת לקהל הקוראים הנוכחי, ומצד שני תשמור עדיין על נאמנות לתקופה המתוארת.
הספר “שם צופן: וריטי” מתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה. בתרגום הקפדתי שהשפה שבה מדברות וכותבות הגיבורות הצעירות תהיה טבעית להן בעברית, ומצד שני השתדלתי לתת לה נופך מיושן קלות, לפחות מדי פעם.
ברור מאליו שאי אפשר לשים בפיהן סלנג מודרני. בדרך כלל אני משתמשת במילים עבריות עד כמה שאפשר, אבל בספר כזה בהחלט יש מקום להשאיר מדי פעם מילים הלקוחות מן האנגלית והצרפתית, שלא היו קיימות בעברית בשנות הארבעים.
בהתייעצות עם המו”לית גילי בר-הלל והעורכת רוני בק שילבתי מילים כמו “קומבניזון” ו”מנואלה” וקראנו לצעיף המתאים “שאל”. בעייה מיוחדת הייתה במונחים המקצועיים של מכונאות וטיסה, שחשוב היה שיהיו מדויקים, ומצד שני שלא יישמעו מודרניים מדי.
ראו למשל, בתמונה המצורפת, רישיון שקיבל אבא שלי במהלך לימודי טיסה בארץ. השנה כבר 1969, ועדיין מופיע במסמך הרשמי מינוח שנראה לנו היום מיושן: “תברוקה”. (אפשר ללחוץ על התמונה כדי להגדילה).

את “שם צופן: וריטי” אפשר לרכוש ולקרוא עכשיו, במהדורה דיגיטלית, או לקנות עותק מודפס בהנחת הזמנה מוקדמת. אני ממליצה בחום, מגיל 14 ומעלה.

בארון הספרים המשפחתי מצאתי כרך מתפורר במקצת של “מראות – מילון בציורים“, שיצא לאור בשנת 1943. (אפשר ללחוץ על כל תמונה כדי להגדילה)

בפתח הדבר של המילון כותב המחבר דוד אטינגר: ” רבים היודעים עברית מדוברת אינם יודעים בכל זאת לקרוא בשם עברי מדויק לכל עצם ולכל פרט, אם במשק הבית, אם במקום העבודה או בשאר תחומי החיים המעשיים יום יום ושעה שעה, ולכל אלה מיועד המלון הזה… במקומות שנמצאים במלון יותר משם אחד לאיזה עצם שהוא, הרי שכולם ראויים לשמוש והקהל בחושו העממי יבור מביניהם את הקרוב לרוחו ולטעמו.” להמשך הקטע →

אתם מוזמנים לצפות בשיח מתרגמות כיפי במיוחד.
באתר פאנטום VOD עלה לצפייה תיעוד הפאנל “המתרגמת של הנוסע בזמן” שנערך בכנס אייקון האחרון. כדאי לבקר באתר, המלא חומר עשיר של הרצאות ופאנלים מכנסים קודמים.

המשתתפות בפאנל וספרי המסע בזמן שתירגמו:

חמוטל ילין: מתרגמת (נוסעים בזמן אינם מתים / ג’ק מקדוויט; מכונת הזמן המקרית / ג’ו הלדמן), עורכת ומרצה.

ורד טוכטרמן: מתרגמת (שערי אנוביס / טים פאוורס; האפלה / קוני ויליס), סופרת וחובבת.

ענבל שגיב-נקדימון, מתרגמת (קיסר / סטיב בקסטר; צפירת הרגעה / קוני ויליס; עיר הזמן / דיאנה וין ג’ונס, שניהם טרם יצאו לאור).

בפסטיבל אייקון האחרון הנחיתי שלושה פאנלים, ונהניתי מאוד ממהמשתתפים והקהל.
הפאנל הראשון, ממש עם פתיחת הכנס, היה “המתרגמת של הנוסע בזמן” – שיחה על ספרי מסע בזמן ותרגומם לעברית. חברותי ורד טוכטרמן וחמוטל ילין ואני הצגנו ספרי מסע בזמן, בעיקר כאלה שתרגמנו בעצמנו, אבל לא רק (מלכתחילה ארגנתי את הפאנל בעקבות הקריאה בסדרת “נוכרייה” מאת דיאנה גבלדון, שאת שני ספריה הראשונים תרגם לעברית ארז אשרוב).
דיברנו באופן כללי על מסע בזמן, שיכול להיעשות טכנולוגית (מכשיר/מכונת זמן, כמו בספריה של קוני ויליס או ב”נוסעים בזמן אינם מתים” ועוד) או מיסטית (בספרים של גבלדון או באמצעות כוחותיהם של הדרקונים בסדרת פרן של מק’קאפרי). דנו בקיומו האפשרי של אלוהים או כוח עליון אחר בעולם שבו מדובר. שאלנו האם כל אחד יכול לנסוע בזמן או שנדרשת תכונה מיוחדת כלשהי, ושאלת ההמשך – האם הנוסע בזמן בודד או שיש איתו אחרים.
אחר כך עברנו כמובן גם לבעיות הספציפיות לתרגום סיפורים כאלה. השפה העברית הרי דלה בזמנים דקדוקיים בהשוואה לאנגלית או שפות אירופאיות אחרות. לפעמים צריך להתפתל כשמדברים על אירוע שמתרחש לפני/אחרי הנקודה הנוכחית שבה הגיבור נמצא בזמן, בעיקר אם יש יותר ממסע אחד או נוסע אחד.
עירוב של תקופות מקשה על המתרגם מבחינת משלבי השפה – איך נאפשר להבחין בין אופן הדיבור של בני תקופות שונות באותו הספר? איך נבהיר שהנוסע בזמן מדבר אחרת מהסובבים אותו בתקופה שאליה הגיע? האנגלית עשירה יותר מהעברית במשלבים, בדיאלקטים מקומיים ועוד.
עדכון: צוות ההסרטה של הכנס תיעד את האירוע, אפשר לראות אותו כאן.

כעבור שעתיים גוייסתי ברגע האחרון להחליף את נעמי כרמי בהנחיית הפאנל “נערות יוצאות להרפתקאות” להמשך הקטע →

בספר “שם צופן: וריטי” שיצא לאור בקרוב בתרגומי בהוצאת “עוץ” יש גיבור משנה שבדרך כלל אינו זוכה ליחס של כבוד בספרים: העט. הספר כתוב כיומן, ובחלקו הראשון יש כמה וכמה התייחסויות לעטים נובעים, ולקשיי הכתיבה בהם: הדיו סמיך מדי וצריך לדלל אותו בנפט, ציפורן העט מתעקמת, ואפילו משמשת כנשק.
בחלק השני של הספר מופיע הכוכב החדש, העט הכדורי. הסופרת, אליזבת וויין, מציינת באחרית הדבר:

ידעתי שיהיה קשה מאוד לספק [לדמויות בספר] דיו לאורך זמן, והיה נוח לתת להן עטים כדוריים. אז חשבתי שאני צריכה לוודא שהיו עטים כדוריים בשנת 1943.
התברר שהיו, אבל בקושי. את העט הכדורי המציא לזלו בירו, עיתונאי הונגרי שנמלט מן הכיבוש הגרמני של אירופה לארגנטינה. ב-1943 הוא נתן לחיל האוויר המלכותי רשיון לשימוש בהמצאתו, והעטים הכדוריים הראשונים יוצרו ברדינג שבאנגליה על ידי יצרן המטוסים מיילס, במטרה לספק לטייסים דיו לאורך זמן!

כמה מאיתנו כתבו אי פעם בעט נובע? כתבה מעניינת מסבירה שהמעבר מעט נובע לעט כדורי שינה את כתב היד הרווח. הדיו בעט נובע דליל, מכתים את הנייר ברגע שהציפורן נוגעת בו, נמרח במגע יד או בלחות, ויוצר את כתב היד המחובר (בלועזית), שבו כל אותיות המילה מחוברות ביניהן בקווים דקים.
לעומת זאת, העט הכדורי מכיל דיו סמיך יותר, שמתייבש במהירות ואינו נמרח כמעט. הוא מחייב הפעלה של לחץ רב יותר על הנייר כדי ליצור קו או אפילו נקודה. לכן הוא חולל מהפכה לא רק בזמינות של כלי כתיבה אמין, אלא גם בכתב היד של המשתמשים, כי הוא בעצם לא מתאים במיוחד לכתב מחובר.

לסיום, אתם מוזמנים לעבור לקטע סאטירי: אלן דג’נרס לועגת לחברת “BIC” שניסתה לשווק עט מיוחד לנשים, בלי שום צורך מעשי אמיתי.

בצילום: כתב מחובר (לא בעט), פחי אשפה בבית הארחה בחווה באירלנד

לקראת אייקון הקרוב הצבתי לעצמי משימה – להציג סדרת ספרים חדשה לקהל חובבי המד”ב והפנטסיה בארץ. אני אסביר לכם למה היא צריכה להיות חלק מהז’אנר החביב עלינו, ואתם תגידו לי תודה*.

המדובר בסדרה “נוכרייה” (Outlander) מאת דיאנה גבלדון, סיפור של מסע בזמן ושלל הרפתקאות שבאנגלית מונה בינתיים 8 ספרים עבי כרס, ועוד סדרה נספחת וכמה נובלות.
בעקבות המלצה חמה של חברתי קרין און ואחרי שהשמועות הנלהבות על סדרת הטלוויזיה לפי הספרים הגיעו אלי, קניתי קינדל והתחלתי לקרוא. בינתיים עברתי 5 ספרים, למעלה מ-4000 עמודים, והיד עוד נטויה – מדובר בחוויית קריאה סוחפת. אני קוראת את הספרים באנגלית, אבל הראשונים כבר יצאו לאור בעברית (תרגום: ארז אשרוב).
תקציר בשני משפטים: בסוף מלחמת העולם השנייה אחות קרבית בריטית שיוצאת לירח דבש בסקוטלנד נכנסת למעגל אבנים עתיק ונשאבת כמאתיים שנה לאחור, לתקופה שבה האנגלים הם הכובשים והסקוטים הם הפראים המתקוממים. כדי לשרוד היא נאלצת להינשא לפרא אציל במיוחד ועוברת איתו הרפתקאות מסמרות שיער.

כסיפור של מסע בזמן יש לסדרה, לכאורה, מקום בטוח בז’אנר המדע הבדיוני. אבל אני מתרשמת שהיא עדיין לא נקלטה היטב בקהילת החובבים בארץ, וכאן אני נכנסת לעניין. בין השאר, נדון בה בפאנל “המתרגמת של הנוסע בזמן” בכנס אייקון הקרוב.
אגב, תעודת היוחסין החזקה ביותר שאני יכולה לתת היא שהסופרת, דיאנה גבלדון, סיפרה שההשראה לכתיבת הספר הראשון הגיעה אליה תוך כדי צפייה בפרק ישן של הסדרה “דוקטור הו”, והמלווה הסקוטי של הדוקטור הוא המקור לשמו של הגיבור האהוב ג’יימי פרייז’ר.

עוד כמה היבטים שמשייכים את Outlander לז’אנר, או סתם מעידים עליה לטובה:

• סדרה רבת כרכים ועמודים
• גיבורה רבת יכולות (עם מומחיות בסכינים)
• גיבור כליל מעלות (אך מיוסר)
• נבל חסר מעצורים (ולא רק אחד)
• שיתוף פעולה מקצועי של הסופרת עם סופר נוסף המתמחה באלפי עמודים רוויי דם – ג’. ר. ר. מרטין
• תיאורי אלימות מזוויעה (יש כאלה שאוהבים את זה)
• סדרת טלויזיה מצליחה (ומוצרים נלווים להכנה עצמית ולרכישה)
• קהילת אוהדים חמה ונלהבת בת עשרים שנה, כולל אתרים, מסורת וכנסים

* מן הסתם יהיו יותר שיסבירו למה אני טועה ויציינו את כל חסרונותיה של הסדרה. הם מתבקשים לעשות זאת בנימוס, אם בכלל. אף אחד לא מושלם, וזה נכון גם לגבי ספרים.

נחתום בשתי תמונות יחסי ציבור מסדרת הטלוויזיה. שימו לב איך קלייר, שבתחילת העלילה (ימין) משתוקקת לחזור למאה העשרים ולבעל שנשאר שם, עוברת (משמאל) להגן בפיגיון על ג’יימי, בעלה השני.

פסטיבל אייקון הוא פסטיבל ארצי שנתי למדע בדיוני, פנטזיה ומשחקי תפקידים, שמתקיים במרכז תל אביב מאז שנת 1998. מדי שנה מושך אליו הפסטיבל קהל של אלפים, צעירים וצעירים ברוחם. השנה יתקיים הפסטיבל זו הפעם ה-19, בתאריכים 29 בספטמבר עד 1 באוקטובר, בחול המועד סוכות.

בשונה ממנהגי בדרך כלל, הפעם אני לא מעבירה בכנס סדנת תרגום, אלא מנחה שני פאנלים:

 
המתרגמת של הנוסע בזמן
יום שלישי, 29/9, 12:00 – 14:00

מסע בזמן הוא אחת ההרפתקאות הגדולות ביותר. כשמתרגמים עוסקים במסע בזמן הם נאלצים לעשות שמיניות באוויר בשפתנו, הדלה בזמנים דקדוקיים. צוות נועז של מתרגמים, שהתמודדו עם הבעיה ביחד או לחוד, יתכנס כדי לספר סיפורים על העבר, ההווה, העתיד והשילובים ביניהם.

המשתתפים בפאנל וספרי המסע בזמן שתירגמו:

חמוטל ילין: מתרגמת (נוסעים בזמן אינם מתים / ג’ק מקדוויט; מכונת הזמן המקרית / ג’ו הלדמן), עורכת ומרצה.

ארז אשרוב: מתרגם (קמט בזמן / מדלן ל’אנגל; נוכרייה, שפירית בענבר / דיאנה גבלדון) ועיתונאי לשעבר.

ורד טוכטרמן: מתרגמת (שערי אנוביס / טים פאוורס; האפלה / קוני ויליס), סופרת וחובבת.

ענבל שגיב-נקדימון, מתרגמת (צפירת הרגעה / קוני ויליס; עיר הזמן / דיאנה וין ג’ונס, שניהם טרם יצאו לאור).

קולמוס משלך – פאן-פיקשן והמבט הנשי
יום חמישי, 1/10, 18:00 – 20:00

לא תמיד החובבים מוכנים לעמוד בצד ורק לצרוך. לא פעם הם מתעקשים לנכס לעצמם עולמות תוכן קיימים ולהשפיע על המתרחש בתוכם. בז’אנרים פופולריים, כמו מדע בדיוני ורומנטיקה, פתחה ספרות החובבים – הפאן-פיקשן – פתח למבט נשי ומאפשרת לבטא תשוקה ואירוטיקה גם כשלא היה להן זכר ביצירה המקורית.

הכניסה מגיל 18 ומעלה, כדי לאפשר לנו לדון גם בדברים שילדים לא אמורים לשמוע עליהם.

המשתתפים בפאנל:

עו”ד גדעון אורבך: מחבר הפאנפיקים “טרילוגיית הפעמון” ו”דמדומי המערב”, לשעבר מנהל אתר הפאנפיקשן ‘המגדל הלבן’.

מיטל אור: אשת תוכן. בעלת דף הפייסבוק והמגזין “הלוחשות לספרים“.

רינת בן אור: קוראת ומבקרת ספרות רומנטית, בעלת דף הפייסבוק והמגזין “הלוחשות לספרים“.

גלי גולן: חובבת מדע בדיוני ופנטזיה, קוראת פאן-פיקשן מאז ומתמיד ומרצה ותיקה.

נבט טחנאי: סטודנטית לתואר שני בספרות אנגלית, טולקינאית ופוטריסטית.

לחצו כאן לתוכניית הכנס, תקצירי האירועים, הזמנת הכרטיסים כבר החלה.

“שיר לאיזי ברדלי” הוא רומן הביכורים של הסופרת האנגלייה קריס בריי, המספר על משפחה מורמונית שחווה טרגדיה המערערת את אמונתה ואת היחסים בין בני המשפחה. שי סנדיק, שבחר להוציא לאור את הספר ותירגם אותו, מספר:

עובדת היותי יהודי דתי הקלה עליי את עבודת התרגום של “שיר לאיזי ברדלי” במובנים מסוימים, אבל במובנים אחרים, אילצה אותי גם להיזהר מפני “גיור יתר” של הרומן. אם בכל תרגום מיטלטל המתרגם בין שמירת רוח המקור והזרות שבו ובין כיולו בצורה טבעית ואותנטית בשפת היעד, הקרבה הדתית שלי לעולם של הספר הציבה בפני אתגרים ייחודיים בגלל הרקע שלי.
אביא כמה דוגמאות לדילמות שעלו במהלך התרגום, כדי לסבר את האוזן. אני רוצה להדגיש שאין לי ספק שמתרגמים אחרים היו בוחרים פתרונות אחרים וסביר להניח שטובים משלי, אבל זה היופי בתרגום – הכול נתון לפרשנות.

א. קלייר, אם המשפחה, לא נולדה למשפחה מורמונית. היא גדלה כנוצרייה חילונית ובעקבות היכרותה עם איאן, אבי המשפחה ומורמוני מלידה, קיבלה על עצמה את הדת המורמונית ואורחות חייה. בספר מתייחסים לקלייר כאל convert, בתרגום מילולי: אישה שהמירה את דתה. בעברית יש שתי אפשרויות לתרגום המילה – “גיורת” ו”מומרת”. האפשרות הראשונה נפסלה מיד כיוון שהיא ייחודית לאדם שהמיר את דתו ליהדות מדת אחרת, והשנייה טעונה קונוטציה שלילית כיוון שהיא בדרך כלל עוסקת באדם שהמיר את דתו מהיהדות. המינוח שבחרתי להשתמש בו הוא “חוזרת בתשובה” שהוא אמנם נטוע בהוויה היהודית-ישראלית אבל הולם בעיניי את התהליך שקלייר עברה מהנצרות הכללית לנצרות האמתית, בתפיסה המורמונית. דיון מעניין נערך ביני ובין רחלי לביא העורכת ואורה דנקנר המגיהה לגבי השימוש במושג “חוזרת בתשובה” גם לתיאור הפועל repent, כאשר אחת הדמויות חוטאת ונאלצת לעבור תהליך כפרה על המעשה. בהקשר דתי, “חזרה בתשובה” אינה דווקא פעולה חד פעמית של שינוי אורח חיים מחילוני לדתי, אלא גם תהליך מתמשך של כפרה על חטאים. המילים “כפרה” או “חרטה” הם רק חלק מהתהליך הממושך של חזרה בתשובה שאדם דתי נדרש לעשותו, ובמקרה של הדמות הספציפית, הן מצמצמות את מה שהיא עוברת בנפשה. להמשך הקטע →

כל כך אוהב ספרים שזה נורא.
את כנס “נוער קורא”, שנערך אתמול בפעם השלישית, מארגנת במקצועיות מושלמת קבוצת נערות אוהבות קריאה, המנהלות של דף הפייסבוק “נוער קורא – כן, יש דבר כזה“.
היה מלהיב לראות את מאות בני הנוער שצבאו על דוכני הספרים בכנס (ראו בתמונה) ומילאו את האולם.
בהרצאה הראשונה סיפרתי עם גילי בר-הלל מהוצאת עוץ ועם העורכת רוני בק על הספר “שם צופן: וריטי” ועל העבודה המשותפת שלנו עליו. הגג כמעט התרומם מקריאות ההתלהבות שנשמעו בכל פעם שהזכרנו סופר או ספר שאהובים על הקהל. “הארי פוטר”, “בני הנפילים” ו”פרסי ג’קסון” היו מובנים מאליהם, אבל הם הריעו גם ל”אפיפיורית יוהנה” ולאלן טיורינג (ולא רק בזכות בנדיקט קמברבץ’).
עם זאת, אני חייבת לציין שהתרועות היו רמות הרבה יותר בהרצאה האחרונה של היום, כשד”ר קרן לנדסמן הרצתה בלי המצגת שלה ועשתה נפשות לפמיניזם שיוויוני אמיתי (שגם הוא, כמו כל דבר אחר, טוב יותר עם דרקונים).

כמה שאלות ששאלו אותי אתמול:

• מתי הכי בכית כשדמות בספר מתה?
• חשבת פעם לשנות סצינה לא נעימה בספר שאת מתרגמת?
• לא מפריע לך שהסופרים מקבלים את כל הקרדיט על הספר שלהם, ואת לא?
• איך התחלת לתרגם?
• חשבת להחליף מילים לטיניות במילים בארמית?
• את לא מתעצבנת נורא כשמשנים לך מילים בעריכה?
• למה רצית להיות סופרת?
• לאיזו דמות את הכי מתחברת ב”בני הנפילים”?
• מה קורה אם יוצא לאור תרגום איום ונורא?

משתתפי הכנס ואחרים מוזמנים לפאנל “המתרגמת של הנוסע בזמן” בכנס אייקון הקרוב 29.9.15 בשעה 12:00. בפאנל אדבר עם מתרגמים של ספרי מסע בזמן. פרטים נוספים בהמשך.

במשך שנים אני חותמת הודעות דואר אלקטרוני בציטוט
“A little education is a dangerous thing”,
אחרי שנתקלתי בו פעם והוא מצא חן בעיני מאוד, בעיקר בגלל כפל המשמעות האפשרי.
השבוע, תוך כדי קריאת הספר החמישי בסדרה “נוכרייה” מאת דיאנה גבלדון, נתקלתי פתאום במוטו שלי, והתברר שהוא שגוי מעט.
הציטוט לקוח מתוך “מסה על הביקורת” שכתב בתחילת המאה השמונה-עשרה אלכסנדר פופ.
החרוז המלא הוא זה:

A little learning is a dangerous thing
Drink deep, or taste not the Pierian spring

והוא מפחית מן העמימות שבציטוט המשפט הראשון בלבד: השכלה מעטה מסוכנת, כותב פופ. יש להרבות בידע, המוצג כאן בדימוי, בתור המעיין המקודש למוזות.
הפרשנות השנייה, הרדיקלית יותר, היא שאפילו תוספת קטנה של ידע נחשבת מסוכנת בעיני בעלי שררה שמעדיפים אזרחים בורים.

עדיין צמאים?
אלכסנדר פופ / מסה על הביקורת, חלק 2. מאנגלית: צור ארליך
הופיע לראשונה ב’הו!’, גיליון 5, שבט תשס”ז, פברואר 2007, בעריכת דורי מנור. כל הזכויות לתרגום שמורות לצור ארליך

בתמונה: סנט פטריקס קולג’, מיינות’, אירלנד. נוסד ב-1795.

אני שמחה לספר שהפעם לא רק אבקר אלא גם אשתתף בכנס נהדר שמארגנות חבורת נערות מבריקות ונמרצות.
הכנס השלישי של “נוער קורא” יתקיים ביום שני, ה-17.8, בין 11:00 בבוקר ל-18:00 בערב, באודיטוריום ע”ש סמולרש שבאוניברסיטת תל אביב. הכנס כולל החלפה/מכירה של ספרים יד שנייה – המשתתפים מוזמנים להביא ספרים שהם רוצים למכור ולקנות תמורתם או בכסף ספרים אחרים.
בשעה 13:00 תתחיל ההרצאה הראשונה, ובה גילי בר-הלל, רוני בק ואני נספר על הספר הנפלא “שם צופן: וריטי” מאת אליזבת’ וויין ועל תהליך התרגום שלו לעברית. גילי בחרה את הספר להוצאת “עוץ” שלה, אני תרגמתי ורוני ערכה את התרגום.
בהמשך הכנס יהיה פאנל סופרות והרצאתה המעולה של קרן לנדסמן על “מנהיגות, מורדות ומתבגרות”. בין לבין יהיו אירועים נוספים והמון התרגשות של הקוראים והקוראות הצעירים.
הפרטים המלאים על הכנס כאן.

פוסט אורח מאת חברתי אינגה מיכאלי:

הסופרת ג’ואן האריס תיארה ברצף טוויטים את היחס השוביניסטי שהיא סופגת בתעשיית הספרות (בקישור, הרשימה המלאה באנגלית. תרגום לעברית כאן).
בין השאר, היא קבלה על ההתייחסות המופרזת למראה החיצוני שלה ועל כך שהיא (וסופרות אחרות) נשאלות שוב ושוב על הספר “50 גוונים של אפור”, למרות שספריהן אינם קשורים אליו ואינם דומים אליו. סופרים גברים, לעומת זאת, זוכים לשאלות הנוגעות הרבה יותר לתוכן של ספריהם מאשר לניסיונות לכאורה לאזן בין כתיבה לחיי משפחה.

תרגמתי שלושה ספרים של ג’ואן האריס – את “נעלי סוכריה” (מעין המשך של “שוקולד” המפורסם), את “אותיות הכשף” (ספר פנטזיה לנוער) ואת “ג’נטלמנים ושחקנים” (ספר מתח פסיכולוגי ואינטלקטואלי עם סוף שישאיר אתכם פעורי פה).

היא כותבת גיבורות חזקות (כן, בדרך כלל נשים), והספרים שלה עוסקים בשאלות של זהות מגדרית, קבלת האחר, נקמה ועוד שלל נושאים, אז לומר עליה שהיא כותבת ספרים מתוקים על אוכל זה סקסיזם מהסוג הכי מטומטם שיש.

אם תשאלו אותי על איזה מתוך השלושה אני הכי ממליצה, אז על האחרון. כי אני אמנם אישה, אבל מה לעשות שאני אוהבת ספרי מתח אינטלקטואליים עם סוף מפתיע…
מה גם שעבודת התרגום היתה כאן מאתגרת במיוחד (תקראו ותבינו, אני לא מספיילרת), ואפילו זכיתי עליה לשבחים:

“ראוי לציין לשבח את עבודת התרגום רצופת המכשולים שעמדה בפני אינגה מיכאלי, הלוקחת חלק גדול בהפיכת הספר למוצר ספרותי מורכב ומתוחכם, המותיר את הקורא המשתאה כמעט המום לנוכח ההיפוך המוחלט, ומפתה אותו לקרוא את הספר שוב מן ההתחלה מיד בסוף הקריאה.”

הביקורת המלאה כאן.

הספר ראה אור בהוצאת כנרת, ואת העריכה עשתה נאוה צלר הנהדרת, שותפתי המלאה לשבחים בביקורת.

חשבון הטוויטר של ג’ואן האריס
חשבון הטוויטר של אינגה מיכאלי

הנה סוגייה תרגומית מעניינת שעלתה במהלך העבודה על “שם צופן: וריטי” מאת אליזבת וויין. זהו ספר מתח המתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה בבריטניה.
בסצינה המדוברת נכנסות שתי חיילות בריטיות צעירות לפאב שבו יושב מפקד הבסיס שלהן עם איש ביון בכיר. השניים, מתברר, דיברו על השתיים, בעקבות הצלחה מבצעית שבה הוכיחו תושייה רבה. איש הביון, שזומם לגייס אותן, מנווט את השיחה לספר “קים” מאת רודיארד קיפלינג, שגיבורו הוא מרגל בריטי.
הוא שואל “קראת את ‘קים’? את אוהבת את קיפלינג?” החיילת משיבה שקראה כמובן את קיפלינג, וכיום היא מעדיפה את אורוול.
אבל לפני כן היא מתבדחת איתו, בעזות מצח לא קטנה כשמדובר בחיילת מול גבר מבוגר ובכיר ממנה. היא מתייחסת לשאלה כאילו המילה “קיפלינג” היא לא שם של סופר אלא שם פעולה בעל הסיומת הרגילה באנגלית ing. היא אומרת משהו כזה: “אני לא יודעת, חצוף, אף פעם לא עשיתי קיפּל”. באנגלית יש למילה קונוטציות מיניות, בשל הדימיון הצלילי שלה ל-coupling, הזדווגות.
חברי מ”פורום תרגום ועריכה” עזרו לי לגלות שלא מדובר בהמצאה של הסופרת שלי. הסיפור המלא של ההתחכמות וגילגוליה נמצא אצל “חוקר הציטוטים“. מתברר שהבדיחה מוכרת עוד מסוף המאה התשע-עשרה, והופיעה על גלויה שנכנסה לספר השיאים של גינס כנמכרת ביותר בעולם. הגלויה היא יצירה של דונלד מקגיל, מאייר פורה ומצליח ביותר שהתמחה בהומור מפולפל. אגב, ג’ורג’ אורוול כתב מאמר ביקורת מפורסם על מקגיל והמרד שהוא מייצג במוסכמות החברה.

ואיך נפתרה הבעייה בתרגום לעברית של “שם צופן: וריטי”? בשביל התשובה תצטרכו לקרוא את הספר.