מתוך הכריכה האחורית:

“תומאס לאנג הוא חייל בדימוס בשירות הוד מלכותה וג’נטלמן אנגלי. הוא מועסק לסירוגין כמאבטח אישים, שומר ראש לאנשי עסקים ויועץ ביטחוני למרבה במחיר. רוב הזמן הוא מובטל כרוני ועצלן רומנטי. כשמציעים לו לחסל תעשיין אמריקני הוא מגלה כי התכונות הדומיננטיות שלו בעוכריו. לאנג מסרב לחוזה הנדיב מצד אחד ומתאהב בבתו של יעד החיסול מצד אחר. מכאן ואילך הוא נקלע למסכת שקרים וסודות, לריגול בין-לאומי ותעשייתי, לארגון טרור עם קהל יעד ממוקד ולאחורי הקלעים של עולם סוחרי הנשק.
בסגנון קולח, שנון ומשעשע נחשף לפנינו רומן ריגול ששוזר את יכולתו הקומית של המחבר עם הגיבור שהוא מחווה מודעת לג`יימס בונד ולז`אנר הסוכן החשאי. פרצי צחוק ודפדוף מהיר ובלתי נשלט הם רק כמה מתופעות הלוואי של קריאת הספר, שכיאה למחברו מאבחן את טבע האדם, חובק אותו ולועג לו בווירטואוזיות של פסנתרן ג’ז, בחן מתפרץ של רוכב אופנוע ובתזמון של שחקן תאטרון שייקספירי.”

גיליתי שיש המון תופרות, ודווקא לא כולן מורמוניות! נהפוך הוא, בראשן צועדת בעוז אחת הנשים המגניבות ביותר ביקום. ארין מק’קין היא לקסיקוגרפית, מייסדת המילון המקוון המעולה Wordnik ובעלת הבלוג “שמלה ביום” שבו היא מתעדת את השמלות שהיא תופרת ולובשת, כולל שמלות מבדים בדוגמאות טטריס ותשבצים.

כבר בהתחלה נתקלתי בהבדל בין תרבויות: הופתעתי לגלות שהתופרות האמריקניות נוהגות לחבר את חלקי הבד השונים לפני התפירה בסיכות התקועות בניצב לכיוון התפר (כמו למשל בתמונה הזאת), ולא לאורך קו התפר העתידי, כפי שלמדתי אני. השיטה הזאת מאפשרת לתפור ברצף, מבלי לעצור כל רגע כדי להוציא את הסיכה שאליה מגיעים. מבריק!
אני רואה דמיון מסוים בין תפירה לבין תרגום, כסוגים שונים של פרשנות. כשאני מלמדת סדנאות תרגום תמיד מפליא לראות איך כל אחד מהתלמידים מביא וריאציה משלו לנוסח המקורי. נדיר למצוא שני משפטים זהים בקבוצה. והנה, הדרכה אחת לתפירת ארנק הניבה עד כה למעלה מ-1700 צילומים של תרגומים שונים ומשונים לתיקים תפורים בשלל שילובים.

זאת אמנם לא הסיבה המקורית וגם לא העיקרית, אבל חלק מההנאה שלי מהתפירה נובע מטעמי איכות הסביבה, קיימות וחסכון. אני תופרת תיקים משאריות בדים ומבגדים וחפצים שכבר אין בהם שימוש. זוג מכנסיים שהיו עלולים להיזרק לפח הוא חומר גלם לכמה תיקים מוצלחים במיוחד. גיליתי שדווקא המגבלה של שימוש בחומרים קיימים מעוררת אצלי את היצירתיות בשילובים שלא הייתי חושבת עליהם אחרת. התוצאה היא מתנות שכיף לי לתת לחברים, יותר מחפץ קנוי עם פתק החלפה.

בפעם הבאה: על היבטים לשוניים של מלאכת התפירה.

הספר מעניין מאוד, ומאפשר טעימה משלל תיאוריות בתחום התקשורת והשפעותיה. במהלך התרגום נהניתי להיפגש עם מכרים ותיקים מתקופת לימודי שלי באוניברסיטה.

למשל, בפרק 6, “פמיניזמים” ומגדר, ג’ניס ראדווי שמחקרה על האופן שבו קוראות מפענחות רומנים רומנטיים ומשתמשות בהם שימש אותי בכתיבת התזה שלי על מדע בדיוני בישראל.

חובבי המדע הבדיוני נזכרים בספר בדיון במפקיעים של טקסטים ובתרבות מעריצים, המומחש באיור שחור-לבן של מר ספוק.

עידית נבו כתבה מדריך מעשי מקיף לעורכים מתחילים, הנוגע בשאלות האם כדאי ללמוד עריכה, איך למצוא עבודה ומה לעשות כשמשיגים אותה (ואפילו כמה משלמים עליה), ועוד.

דנה זייברט זכתה לערוך את המהדורה החדשה של סדרת “האסופית” מאת לוסי מוד מונטגומרי והיא מספרת על עבודתה ומרכזת קישורים לביקורות וכתבות. בפוסט אחר היא מספרת על עריכת המהדורה החדשה של “בת מונטסומה“.

ראיון מקיף ומעמיק עם גילי בר-הלל על עבודתה כמתרגמת וכעורכת ספרי נוער. בראיון (באנגלית) היא דנה במלאכת התרגום, באתגרים ובהתלבטויות בתרגום ספרות בכלל וספרות פנטזיה בפרט, ובשיקולים לבחירת ספרים לתרגום לעברית.

לפי מאמר בגארדיאן “2011 היא שנת המתרגם“: גם יום הולדת 400 לתרגום הקאנוני של התנ”ך לאנגלית וגם שנת פריחה לספרות מתורגמת ברחבי העולם, החל מ”נערה עם קעקוע דרקון” ועד ל”-1Q84 . למזלנו, מתרגמי הספרות, התרגום הממוחשב עדיין לא בשל להחליף אותנו.

כתבה של האקונומיסט בוחנת את שאלת ההבדלים בין שפות, בהתאם להבחנתו של הבלשן רומאן יאקובסון, כי שפות נבדלות במה שהן חייבות להביע. דווקא המילים המעורפלות, נטען שם, קשות יותר לתרגום מאשר אותן מילים ספציפיות שאוהבים להביא כדוגמה (נניח, אחד מעשרות סוגי שלג).

השתמשתי בסדרת הציורים שלי שכותרתה: “Include Me Out” – דיוקנאות של לא-יהודים בתוך מסגרות עשויות ממגיני דויד – יחד עם מאמרים מתוך Slayage – כתב העת של “האגודה לחקר ווידון”, בנסיון לחשוף תבניות הקיימות ביסוד הסכסוך והן בדרך כלל סמויות, מודחקות או כאלה ש”לא יעלו על הדעת”.

הספר כולל את הטקסט המקורי באנגלית, תרגום לערבית של שרבל עבוד ותרגום שלי לעברית, וכמובן את היצירות.

שני אחים יתומים שהופרדו בילדותם מחפשים זה את זה כשברקע גועשת מדינת ענק המבקשת עצמאות. כל אחד אומץ על ידי משפחה אחרת וזכה לחיים שונים מאלה של אחיו: יוהן אומץ על ידי זוג עשיר ממלזיה ועבר להתגורר בעיר הגדולה קואלה לומפור. אדם אומץ על ידי קארל – צייר הולנדי המתגורר בעיירת חוף אינדונזית פשוטה. אולם ככל שהם מתבגרים עולים ומציפים אותם הגעגועים זה לזה… רומן רחב יריעה שמצליח ללכוד את הזעזועים העוברים על מדינה גדולה ערב מלחמת אזרחים…

הפעם בחרתי להציג, נוסף על עטיפת הספר בעברית שעיצב אמרי זרטל, כמה מן העטיפות שזכה להן הספר בחו”ל. מעניין לראות את סקאלות הצבעים השונות. מעניין גם לציין שזרטל הוא היחיד שבחר להציב על העטיפה את שני הילדים, ולא רק אחד מהם, תמונת נוף או מפה.

ראיון עם טאש אוו על הספר.

“הספר עוסק במשפטי האי־שלמות של קורט גדל, בציוריו של מאוריץ קורנליוס אשר, במוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך, בתהליכים הגנטיים בתא החי, ונוגע בעוד מבחר רחב של נושאים. בין כולם מקשר נושא האזכור העצמי (דוגמת פרדוקס אפימנידס: “משפט זה הוא שקר”), ו”הלולאה המוזרה” (או “מדרג סבוך”) שעשויים להיווצר בגללו. כל אלו מגיעים לבסוף לדיון בשאלת מהות התודעה האנושית, והיכולת למכּנה.

זהו ספר עיון, אך הוא משלב דיאלוגים קומיים בין דמויות בדיוניות – אכילס והצב, שאותם שאל הופשטטר מלואיס קרול, ששאל אותם מזנון היווני. אליהם מצטרפות דמויות נוספות. הדיאלוגים מדגימים את הנושאים הנידונים בספר, והם רוויים במשחקי מילים מתוחכמים.”

כבר כתבתי ש”גדל, אשר, באך” מחכה לי על המדף כבר כמה שנים. עכשיו הוצאתי אותו ואנסה להתקדם בו. אני ממליצה בחום לנצל את ההזדמנות לקרוא אותו בעברית, ומקווה שתהיה גם הזדמנות לשמוע או לקרוא את רשמיהם של המתרגמים הנועזים.

אהוד מימון כותב על שני ספרי נוער, כולל “המהלכים בקצוות”

וגם – איך להלביש (ולהפשיט) גבירה ויקטוריאנית תוך הקפדה על הנכונות ההיסטורית של התלבושת בכלל והבגדים התחתונים בפרט.

ואם זה נראה מעניין, אין ספק שתיהנו גם מההצצה בתיבת הדואר האלקטרוני של דמויות מן העבר, ביניהם דארסי ואליזבת בנט.

כתבה מרתקת על ספרו החדש של גיא דויטשר, “בראי השפה“, העוסק בקשר שבין שפה וצבעים (נושא שכבר עסקתי בו בעבר).