במוסף הספרים של ידיעות אחרונות התפרסם היום קטע שכתבתי למדור “שפה זרה” על קורי דוקטורוב. הנה סריקה שלו:

לכבוד שבוע הספר מספר רני גרף איך זה להיות מו”ל עצמאי, ואילו גילי בר-הלל מספרת על חוויות מן הדוכנים. אחרי קריאה אני מצטרפת להמלצות על ספרם החדש והמלהיב “פרסי ג’קסון וגנב הברק” מאת ריק ריירדן בתרגום מצוין של יעל אכמון.

חדשות טובות למתרגמים ולמקצוע התרגום – פרס גפן של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה יוענק השנה גם בקטגוריית התרגום הטוב ביותר לעברית, בשיתוף עם אגודת המתרגמים בישראל. עם זאת, זה עלול לערער את מעמדי כחברה היחידה בשתי האגודות גם יחד :-).

באירוע החודש של אגודת המתרגמים ידברו ד”ר ניצה בן ארי על מתרגמים כגיבורי סיפורת, והסופר היהודי-אמריקאי טוד חזק-לואי על ספרו “משימתו של המתרגם הזה”.

באתר החדשות של הוצאות כנרת-זמורה-ביתן דביר מתפרסם ראיון מרתק עם המתרגם ניר רצ’קובסקי (ראיין סמי דואניאס למגזין “טיים אאוט”).

פוסט מעניין של חגית רוזנס על הפרסומת של טמבור.

חג שמח!

“ילד מלחמה” יהיה ספר החודש של מועדון הקריאה שמארגנת האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה בחודש אפריל, לכבוד כנס עולמות 2008. הכנס יתקיים בחול המועד פסח, 21-23 באפריל 2008, במרכז בארבור, רחוב ההגנה 135 בתל-אביב. השנה מוקדש הכנס לנושא “מלחמה ושלום”, נושא אשר יידון על שלל היבטיו השונים, בהרצאות, סדנאות, מפגשי קהילה והפקות מקור. פרטים נוספים באתר הכנס. מועדון הקריאה בתל אביב יתקיים כחלק מאירועי כנס עולמות 2008, ביום ד’, 23.4, בשעה 20:00, באולם 3 שבמרכז הקהילתי בארבור. פרטים נוספים לגבי מפגשי מועדון הקריאה העוסקים בספר זה יתפרסמו באתר האגודה.

“ילד מלחמה” מאת קארין לוואצ’י יצא לאור בתרגומי בהוצאת אופוס בשנת 2003, והוא אחד האהובים עלי ביותר מבין הספרים שתרגמתי.

מתוך הכריכה האחורית:

דרך סיפור חייו של ג’וס מוסי אנו נחשפים לצדדיו האפלים של כיבוש החלל.
המוקודורי, החללית שבה גדל ג’וס, פעלה באזור החיץ שבין כוכב הבית של החייזרים לבין כדור הארץ כאשר הותקפה על ידי פיראטים. כל המבוגרים שעל החללית נרצחו והילדים נחטפו כדי להימכר לעבדות.
ג’וס בן השמונה נותר בחללית הפיראטים כ”חיית המחמד” של הקפטן האנושי שלה, ונאבק לשרוד ולהישאר שפוי. במהלך גלגוליו נתקל ג’וס ב”נער-מלחמה” מטיל האימה – המפקד האנושי-למחצה של צי החייזרים, בקפטן אזרקון – מפקדה של אחת מספינות הלוחמים האנושיות ובפלקון – הפיראט האכזר הנלחם בבני האדם ובחייזרים כאחד. כל אחד מהשלושה בתורו מנסה להכשיר את הילד היתום בהתאם למטרותיו ולתפישת עולמו – כלוחם, כמרגל, כעבד.
ג’וס מגלה כי הצדק והאמת הם בעיני המתבונן, וכי הוא בלבד יוכל לקבוע מי הוא ולהיכן הוא שייך – לחברות ולנאמנות שמצא בקרב בני האדם, לתרבות העשירה והשלווה של החייזרים או לשנאה, לחשדנות ולאלימות המצויות בשני הצדדים.
ככל שהעלילה מתפתחת, ג’וס נאלץ לבחור בין הזהויות הרבות שהוקנו לו בחייו הקצרים, ואלה מתנגשות זו בזו ומגיעות לשיא עוצר נשימה.

נער מלחמה הוא ספר מדע בדיוני צבאי וחברתי. העולם שהוא מציג עומד בפני עצמו, אמין ועשיר.
הדמויות והדילמות העולות ממנו נותרות עם הקורא גם לאחר שהניח מידיו את הספר.

הנה מה שכתבתי עליו אז בפורום מד”ב באורט:

תרגמתי כבר הרבה ספרים. בודדים היו טובים כמו זה ואני חושבת שאף גיבור לא כיווץ לי את הלב כמו ג’וס.
“ילד מלחמה” היה מהספרים שבזמן העבודה עליהם אני צריכה לכסות את העמוד הבא, כדי שהעיניים לא יברחו להמשך העלילה במקום להתעכב על התרגום.
יש בספר שמץ של דמיון למשחק של אנדר, אבל בלי ההתחסדות (התנצלותי לחסידי קארד).
והסופרת היתה מאוד חמודה, ענתה ברצון לכל השאלות שלי, וממש התלהבה לשמוע שהספר מתורגם לעברית.

למיטב ידיעתי ושמחתי, הספר אהוב על קהל הקוראים בארץ, וראיתי המלצות רבות עליו בפורומים השונים. מאז תרגמתי גם את המשכו, “צלילת אש”. באנגלית פורסם גם חלק שלישי בסדרה, “Cagebird”, אך הוא לא תורגם לעברית.
ביקורות על ילד מלחמה: מאת רמי שלהבת; מאת ניר יניב, כולל דיון.

פרק לדוגמה: להמשך הקטע →

“אנחנו כאן עורכים לרגע” היא כותרת לכתבה של שירי לב-ארי במוסף גלריה של הארץ, העוסקת ב”אנשי הצללים של ענף המו”לות”:

“…לקטורים, מתרגמים ועורכים, הם פעמים רבות אלה שקובעים מה ייצא לאור ובאיזו צורה, אבל רובם מועסקים כעובדי חוץ (פרילאנסרים) בתנאים ירודים. אין פלא שהמצב הזה פוגע באיכות עבודתם”.

הכתבה הזאת מצטרפת לסדרת הראיונות שעורכת ארנה קזין בנושא שוק הספרות, שהאחרונה בהן היא “כמה שוות מוכרות ספרים, ולמי?” ממנה עולה שמוכרות הספרים מנוצלות יותר, והן אפילו לא זוכות ליתרונות של עבודה מהבית.

דיברנו על זה בפורום תרגום ועריכה בנענע ויצהר ציטט ממה שכתבה דינה מרקון בגיליון 40 של “ארץ אחרת” (משם לקחתי את הכותרת לקטע הזה):

…המתרגמים, יחד עם העורכים והמגיהים (מלאכות שדורשות איכויות דומות אך נבדלות, ולא כאן המקום לפרטן), רחוקים מלנשום “אוויר פסגות”. הם סוג של “עמלי תרבות”. עבודתם, אם היא נעשית נאמנה, היא כמעט עבודת פרך. ושכרה לא בצידה, כמובן. זה מעמד המנוצלים, העבדים-מרצון. מתרגם אמיתי, בישראל של 2007, ממשיך במלאכתו רק מפני שתשוקתו מושלת בו, ולא משום טעמים של אגו או כבוד או שכר חומרי.

—————————
כששואלים אותי אנשים מה המקצוע שלי אני עונה שאני מתרגמת מאנגלית לעברית, בעיקר ספרים. אם אנחנו בבית אני מראה את ארון ספרים ומצביעה על שני המדפים “שלי”, שמתרחבים כבר לשלישי. בדרך כלל התגובה היא משהו כמו, “וואו, זה נורא קשה, נכון?”.
אני עונה שלכל מקצוע יש מומחיות משלו, כי לא נעים לי לומר “כן” על עבודה שאני נהנית ממנה. הרי אם היה רק “קשה” הייתי מחפשת תחום אחר. מצד שני אם בכלל לא היה “קשה”, כלומר לא היה אתגר, גם אז הייתי מחפשת משהו אחר.
יש המון מקצועות שבעיני נראים קשים באופן אובייקטיבי (בגלל תנאים פיזיים קשים) או סובייקטיבי (הוראה, למשל, אפילו בתנאים אידיאליים, וודאי שבמצבה של מערכת החינוך בארץ היום). וכל זה עוד בלי להיכנס לעניין התגמול הכספי.
בכל אופן, התגובה הכי מגוחכת, ונתקלתי בה לצערי יותר מפעם אחת, היא זאת: “אה, מתרגמת? ואת צריכה לקרוא את כל הספר בשביל זה?” מי שקריאת ספר שלם היא עבורו בעייה קשה, באמת מתקשה להבין אותי.

להלן מכתב שהפיצה אגודת המתרגמים בישראל:

חברי אגודת המתרגמים הישראלית (ITA) מוטרדים יותר ויותר מהאופן שבו מתייחסים מבקרי הספרות ליצירות תרגום ולמתרגמים – או שאולי נכון יותר לומר מההתעלמות הנמשכת ממתרגמים, הממלאים תפקיד חיוני בהצגת ספרות העולם לקורא הישראלי. החלטנו להציע כמה הצעות לעיתונאים המבקרים ספרות מתורגמת, ברוח טובה ומתוך כוונה ליצור שיתוף פעולה בנושא שקרוב ללב כולנו: עידוד הקריאה, העיסוק בספרות וההנאה ממנה.
להמשך הקטע →